כל אימת ששליחי ש"ס בכנסת ובממשלה יוזמים מהלך נוסף שפוגע בין היתר במחנה הציונות הדתית, יש שנזכרים בקריאתו השיקרית של מנהיג ש"ס אלי ישי, ערב הבחירות לכנסת, למצביעי הציונות הדתית: אנחנו המייצגים האמיתיים של הציונות הדתית! - טען ישי בעזות מצח, שאמנם הפילה בפח לא מעט מצביעים ממחנה הציונות הדתית, וביניהם אפילו ישיבה 'ממלכתית' (במלעיל) חשובה אחת, שראשה הינחה את תלמידיו להטיל פתק ש"ס לקלפי.
כל זה לא מפריע לש"ס לפעול כנגד הציונות הדתית - לעיתים בכוונת מכוון ולעיתים מכללא. יכולה אומנם ש"ס לטעון שהיא רואה עצמה, בראש וראשונה, כמייצגת המחנה החרדי, וזה בסדר גמור על-פי כללי המשחק הפוליטי (למרות שח"כ הרב
חיים אמסלם, לשעבר ש"ס, טוען, וכנראה בצדק, שש"ס כבר אינה מייצגת באמת את מצביעיה, אלא את סיעת 'דגל התורה' הליטאית).
אבל ככה זה בזירה הפוליטית. על-פי כללי המשחק הקיימים, זכאית ש"ס, ואולי אפילו חייבת, לייצג את האינטרסים הצרים של המיגזר שאליו היא מתייחסת, כפי שזכותה כמובן להיות זנב לשועלי החרדיות האשכנזית. זכותה. אבל חשוב שיידעו מצביעי המחנה הציוני דתי כי ש"ס לא יכולה ולא תוכל לייצג את הציונות הדתית, וכל אימת שש"ס מתיימרת לשווק עצמה כך, בערבי בחירות, צריך להבין שש"ס אינה יכולה להיות חלק ממחנה הציונית הדתית, כל עוד היא ממשיכה, בתקופות שבין בחירות לבחירות, לפעול חזיתית נגדו.
דוגמאות? לא חסר, אבל נסתפק בסיפורים קצרים מהימים האחרונים ממש. הראשון, טירפוד מינויים של רבנים צבאיים ראשיים לשעבר לתפקידים רבניים בכירים. הרב
אביחי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל לשעבר וראש ישיבת איתמר, שהוזכר כמועמד הציונות הדתית לתפקיד רבה האשכנזי של פתח תקוה, וכבר החלו גישושים בעניין מינויו, נפסל על-ידי ש"ס ועושי דברה, בטענה המוזרה ש"הוא יותר מדי ציוני, יותר מדי מקורב לצבא"; ואילו הרב הצבאי לשעבר הרב ישראל וייס, שחלף על פני מאות מתחרים במירוץ לכהונת היוקרתית מנהל בתיה"ד הרבניים, נבלם בידי ש"ס, מאותן סיבות פחות או יותר, וכפי שנרמז לו, גם מפני שהיה שותף לגיורים בצה"ל שהיו למורת רוחם של החרדים. רבני הציונות הדתית? - לא בבית ספרה של ש"ס.
לסמא את עיני הציבור
סיפור אחר עוסק בקריטריונים לדיור בר השגה שניסח שר השיכון
אריאל אטיאס (ש"ס), בעקבות המלצת ועדת טרכטנברג. בדיעבד הסתבר שצדק מי שחשד שהשר מטעם ש"ס, יעניק העדפה למי שאינם משרתים בצה"ל, ויקפח יוצאי צבא. עד כדי כך הוא קיפח, שראש הממשלה נתניהו נאלץ להתערב ולכפות על אטיאס שינוי הקריטריונים, כלומר מתן נקודות זכות נוספות למשרתים בצה"ל ובשירות לאומי ולמשרתי שירות מילואים פעיל.
אטיאס נהג בהתחכמות שנועדה לסמא את עיני הציבור הכללי והציוני-דתי: מצד אחד הוא העניק נקודות זכות לזוגות ששירתו בצה"ל ובשירות לאומי ומשרתים במילואים, ושלל אותם מי שלא שירתו, אבל מצד שני החדיר לטבלה הקובעת את הזכאויות מוקש בדמות מספר שנות הנישואים. כך יצא על-פי שיטת אטיאס, שזוג עם 3 ילדים שנישא בגיל 18, מפני שלא תרם מאומה לחברה ולמדינה, יזכה בהגיעו לגיל 28, למספר כפול של נקודות (80), מאשר זוג עם 3 ילדים, ששירת בצבא ונישא בגיל 23 (רק 40).
אמנם השבוע הבחין ראש הממשלה בעוול וכפה על אטיאס לשנות קמעא את שיטת החישוב. אבל גם הוא נפל בפח. עדיין קורה, למרות השינוי, שכשמשווים זוג שלא שירת מול זוג יוצאי צבא, שניהם בני 28, שניהם הורים לשלושה, מתברר שהזוג שלא שירת יקבל בס"ה 70 נקודות ואילו הזוג ששירת בצה"ל ו/או בשירות לאומי רק 65 נקודות.
ואם לא די בכך, מסתבר שאטיאס מתעקש עדיין שלא לכלול את שאלת יכולת ההשתכרות, כקריטריון נוסף לסיוע בדיור בר השגה. ברור שבמחנה הציונות הדתית יש לאלמנט יכולת ההשתכרות משקל ערכי משמעותי. אבל בעיני אטיאס אין לקריטריון זה כל משמעות. ברור איפוא לטובת מי ובעיקר נגד מי פועלת ש"ס.
אז נכון שזכותה של ש"ס לדאוג למצביעיה ולמקורביה, כל עוד אלה הם כללי המשחק. אבל אין לה שום זכות להציג עצמה כמי שדואגת לציבור הציוני דתי, כשהאמת בדיוק הפוכה.
שר הפנים אלי ישי, יש גבול לציניות.