מדוע מציינים אנו דווקא את ראש השנה לאילנות בתאריך העברי בט"ו בשבט מידי שנה בשנה? מהי משמעותו עבורנו והמסר שבו? -מבחינה הלכתית מוטב שנדע מתי מתבגר העץ בשנה. יש לכך השלכות לענייני ערלה, תרומות ומעשרות. לו נשאל האדם מתי היה ראוי לחוג את יום הולדתו של העץ היה ודאי עונה ביום השנה לנטיעה. יכול להיות שהיה עונה במועד פריחתו של העץ, או אולי לפי מועד הופעת הפרי.
אלא התשובה לכך שחכמינו קבעו מועד אחד "ט"ו בשבט", וזאת למה? הרי אין זו עונת הפריחה, חוץ מן השקדייה המקדימה ללבלב. ווקא ימים בהם עומדים העצים בפריחתם הם ימי חודש ניסן שבהם אנו מברכים את ברכת האילנות, אולי הם היו ראויים לתאריך חשוב זה של ראש השנה לאילנות?
התשובה לכך ניתנת בגמרא: "הואיל ויצאו רוב גשמי השנה, ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטים מעתה" (ראש השנה י"ד, א'). חונטים-מתחילים להוציא פרי. לאמור, לא בתחילת עונת הגשמים, ואף לא בפריחה ובבשלותו של הפרי נקבעה בגרותו של העץ. אלא, לאחר שהגשמים נספגו כראוי ועלה השרף בעץ, נתמלא לחלוחית, סם חיים וחיוניות ונכון להוציא את פירותיו, מאותו יום מונים לעץ שנה חדשה.
ט"ו בשבט - ציון דרך לאדם
ט"ו בשבט ראש השנה לאילן מהווה תמרור וציון דרך לאדם. "ולמה זכו אילנות לראש השנה המיוחד לעצמם? ראו שניתן ראש השנה לבני אדם, באו ואמרו: כתוב בתורה "כי האדם עץ השדה". נמשל האדם לעץ ועץ לאדם. ואם כך מה אדם יש לו ראש השנה, אף עץ בדין הוא שיהיה לו ראש השנה. וכיוון שדיברו אילנות דברים של טעם נתקבלו דבריהם. אמרו להם: באיזה חודש נקבע ראש השנה שלכם? השיבו אילנות כיוון שאנו צריכים למים קבעוהו בשבט שמזלו דלי. ולא עוד אלא שבשבט זמן נטיעה ויקיימו בו ישראל מצוות. "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (היימן הירושלמי).
במסורת של עם ישראל היה "ראש השנה" זה, ליום המבטא אהבת ארץ ישראל, ליום של חיזוק הקשר לאדמת הארץ בה צמח עם ישראל. אך מעבר לכך נמשל האדם מישראל לאילן "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, י"ט). הרבה דברים שנאמרו על האילן מתייחסים לאדם. יש הקבלה בין האדם לאילן. שניהם בעלי שורשים, ככל שהשורשים חזקים יותר כך האילן-האדם עומד איתן נגד הרוחות המנשבות מסביבו. האילן צומח וגדל, ואם איננו עץ סרק הוא נושא פירות כמו-כן האדם. לאחד כמו לשני קיימת תקופת נשירה, ולאחר מכן תחייה מחודשת. הסמליות קיימת גם בחלקי האילן. שורשי האילן אלו אבות המשפחה, ענפי האילן הינה המשפחה ופירות האילן אלו הם הצאצאים.
על הקשר שבין האדם לאילן
יש המוסיפים על הדמיון הרב בין האדם והאדמה. שורש האדם הינו גם שורש האדמה -א-ד-מ-עבודת האדם שישה ימים בשבוע וביום השביעי מנוחה. עבודת האדמה שש שנים ובשנה השביעית מנוחה - שנת שמיטה. ישנם דימויים נוספים המקשרים בין האילן לאדם. הצדיק נמשל: לעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול" (תהילים א, ג'). הרשע נמשל: לערער בערבה" (ירמיהו י"ז, ו').
המשנה בפרקי אבות (פר' א, משנה י"ב) מציינת בפנינו על מי שחכמתו מרובה ממעשיו הנמשל לעץ שענפיו מרובים ושורשיו מועטים והרוח עלולה לעקרו ולהפכו על פניו. ומי שמעשיו מרובים נמשל לעץ ששורשיו עמוקים ואחיזתו איתנה וכל הרוחות לא מסוגלות לעקרו ממקומו.
רבינו יוסף גיקטילייא בספר המשלים (משל קכ"ז) מביא דוגמה להקבלה בין האדם לאילן: "למה המוסר דומה בנער? לזמן החורף אצל הצמחים" ופירש דבריו: "כמו שבזמן החורף רובו מעונן, וכמה מיני רוחות חזקות וקרות מנשבות בעולם, וכמה מיני שלגים וקרח וקיטור הווים באותו הזמן. ואז כל מיני אילנות וצמחים עושים שורש למטה ומשתרשים באדמה ומקבלים השורשים כוח לעשות ענפים ופירות הרבה לזמן הקיץ". כך נחרטים הדברים בלב הנער גם אם יתנו פירותיהם מאוחר יותר.
ההלכה והאגדה עוסקות באדם ובאילן. חז"ל הרבו להשתמש בדימוי העץ, מתוך מגמה להבנת חיי האדם ופועלו: "כי כימי העץ ימי עמי" (ישעיהו ס"ה, כ"ב), "צדיק כתמר יפרח" (תהילים צ"ב, י"ג), "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" (תהילים קכ"ח, ג') ומובאה מהגמרא במסכת תענית: "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז" (דף כ',עמ' ב'). דוגמאות אלו המאחדות בין האדם והאילן מביאות אותנו לחשיבה שהעץ היהודי הבריא שורשיו בארץ ישראל, ואף אם עץ החיים היהודי הוא בעל צמרת רחבה המגיעה לכל התפוצות, הרי שורשיו במקום אחד בארץ ישראל.
אברהם העברי הראשון היכה את שורשיו בארץ, השורשים של עמינו נטועים כאן והחיוניות של העם היהודי היא הנובעת מארץ "הבחירה". תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל.