ערב יום השנה למהפכת ה-25 בינואר התקיים מושב הפתיחה של בית הנבחרים הראשון בעידן שלאחר-מובארק. המחלוקות בין הצירים הטריים ביחס לניהול הישיבה, בחירת יושב-ראש הבית ונוסח שבועת האמונים,העידו על השינוי הדרמטי והמקיף המתחולל במצרים. לראשונה מזה עשרות רבות של שנים מאכלסים את מושבי הפרלמנט צירים שנבחרו בבחירות הוגנות וחופשיות. לתפקיד היושב-ראש נבחר ד"ר סעד אל-כתאתני, מבכירי 'האחים המוסלמים'.
בתום מערכת בחירות ממושכת ומסובכת מבחינה פרוצדוראלית נבחרו 498 צירי פרלמנט 2012. לאלה הצטרפו עשרה צירים (מהם שלוש נשים וחמשה קופטים),שמונו על-ידי 'המועצה העליונה של הכוחות המזוינים' (SCAF) המנהלת את ענייני המדינה בשלב המעבר.
מפלגת 'החופש והצדק' שהתמודדה מטעם 'האחים המוסלמים' זכתה ב-216 מושבים. התנועה שסימלה עשרות שנים את ההתנגדות למשטר הפכה באחת למפלגה הגדולה ביותר במצרים. הפתעה רבתי סיפקה מפלגת 'האור' הסלפית ששיגרה לבית הנבחרים 109 צירים. המפלגה הליברלית הוותיקה (אל-ופד) מחזיקה ב-41 מושבים,.'הקואליציה המצרית', שמייצגת מפלגות שמאל ומזוהה עם המחנה 'החילוני', מיוצגת על-ידי 34 צירים. יתר מושבי בית הנבחרים מתחלקים בין כתריסר מפלגות וצירים עצמאיים.
בית הנבחרים משקף את יחסי הכוחות הפוליטיים החדשים
בית הנבחרים הנוכחי משקף באופן נאמן את יחסי הכוח הפוליטיים החדשים במצרים, וביחס לפרלמנטים קודמים הוא מייצג באופן מלא יותר את החברה. עם זאת, ב'פרלמנט המהפכה', כפי שזה מכונה במצרים, מכהנות 12 נשים בלבד. בית הנבחרים גם אינו כולל ייצוג משמעותי של קבוצות 'הצעירים',שהציתו והובילו את ההתקוממות האזרחית ומאז הפלת משטר מובארק מנהלים קמפיין להעברה מיידית של השלטון וסמכויותיו מהצבא לבית הנבחרים.
במהלך מושב הפתיחה צירים רבים אומנם העלו על נס את תרומת 'צעירי המהפכה', אך באותה שעה הפגינו פעיליהם בכיכר תחריר. באגרת ששיגרה 'תנועת 6 באפריל' לנבחרי האומה נכתב: "העם בחר בכם לייצגו בפרלמנט, ולכן עליכם להגשים את תביעותיו ואת תביעות המהפכה". הצירים נקראו לתבוע מהמועצה הצבאית להעביר לאלתר את סמכויות ניהול המדינה לפרלמנט שיחזיק בהם עד לבחירתו של נשיא אזרח. קבוצות אחרות תובעות מהפרלמנט לבחון מחדש את החוקים שפרסמה 'המועצה הצבאית', ולהקים לאלתר ועדת חקירה לבדיקת אחריות הצבא להרג מפגינים.
קריאות אלה מלמדות שכוחות מקרב החברה האזרחית מסמנים את 'פרלמנט המהפכה' ככתובת עיקרית להצגת תביעותיהם. בכיכר תחריר יש התולים כבר עתה את האחריות לאי-השגת יעדי המהפכה לא רק במועצה הצבאית, אלא גם במפלגות ובראשם מפלגת 'החופש והצדק'.
הנהגת 'האחים המוסלמים' נדרשת לעדכן את עמדותיה
הדיון הציבורי במצרים בסוגיית 'האחים המוסלמים' והשלטון נמשך מזה כשמונים שנים, והוא הואץ בעקבות הישגה חסר התקדים של תנועה זו בבחירות לפרלמנט 2005. בסבב הראשון של אותן בחירות זכו נציגיה ב-88 מושבים, אולם בהמשך שיבש המשטר את הליך הבחירות ומנע בעדם השגת הישג גדול בהרבה. מדיניות 'היד הקשה' נגד התנועה התבטאה במעצר עשרות מבכיריה, העמדתם לדין בפני בתי דין צבאיים והענשתם בחומרה. בזירה הציבורית ניהלו תומכי המשטר ורבים מקרב המחנה הליברלי קמפיין להשחרת דימויים של 'האחים המוסלמים'.
את חצי הביקורת שנורו לעברם ביקשו האחרונים להדוף באמצעות פעילות פרלמנטרית שמיעטה לעסוק בנושאים דתיים ובפרסום הצהרות ומסמכים שהציגו עמדות פרגמטיות בנושאים אזרחיים, כלכליים ומדיניים. ד"ר מחמד אל-סיד חביב, סגן 'המדריך הכללי', פרסם מאמר מרתק תחת הכותרת 'מה אם יגיעו האחים לשלטון?' תחילה הוא הדגיש "שהגעת האחים לשלטון אינה ריאלית, לפחות בעתיד הקרוב; אולם, בהנחה שאכן כך יקרה - מהי ראייתנו ביחס לשלטון זה?" ראשית, התנועה תצדד בכינון משטר המבוסס על בחירות חופשיות.
הפרלמנט הנבחר יקדם "חוקה חדשה שתגדיר את הסדר השלטוני (רפובליקה פרלמנטרית דמוקרטית), ואת הקשרים בין רשויות השלטון והעם, ובכלל זה הגבלת תקופת כהונת נשיא המדינה וסמכויותיו". הנושא הראשון בו תעסוק הממשלה יהיה "התרת החירויות הכלליות". המדיניות הכלכלית תושתת על עקרונות של כלכלת השוק, אך תתמוך בסקטורים החלשים בחברה. בראש סדר הקדימויות הלאומי יוצבו המאבק בעוני ובאבטלה, הורדת האינפלציה, מציאת פתרון לבעיות השיכון, התחבורה והבריאות. מערכת החינוך תזכה לקדימות בהקצאת משאבים.
היום נדרשת הנהגת 'האחים המוסלמים' לא רק לעדכן את עמדותיה בנושאים שצוינו לעיל, וברבים אחרים, אלא בעיקר למלא בתוכן ובמעשים את סיסמתם ההיסטורית 'האיסלאם הוא הפתרון'.
מפלגת 'החירות והצדק' נדרשת ליזום תוכניות מעשיות להתמודדות עם שלל בעיות דחופות, ובראשן השבת הסדר והביטחון, שיקום המצב הכלכלי, ומאבק מקיף בשחיתות הרווחת בסקטורים הציבורי והפרטי כאחד. כתנועת רפורמה המבוססת על פרשנות דתית פרגמטית, מצדדים 'האחים המוסלמים' בניהול ענייני המדינה תוך שיתוף פעולה עם הממסד הביורוקרטי והביטחוני הקיים.
ראשיהם מכריזים שהמדיניות שיובילו תתבסס על העיקרון ההלכתי של הבטחת 'טובת הכלל', שמשמעותה מימוש זכויות כלל אזרחי המדינה והובלת מדיניות הלוקחת בחשבון את כלל האינטרסים של האומה.
הקשר זה הם מבקשים לגבש בבית הנבחרים קואליציה שתתבסס על 'הסכמה לאומית' ולאו-דווקא 'דתית'. משימה זו אינה פשוטה להשגה. ראשי מפלגת 'החופש והצדק' מבקשים לשלב במסגרת זו מספר רב ככל האפשר של נציגי המחנה הליברלי וקבוצות 'הצעירים', אך הפערים בין עמדות הצדדים גדולים למדי. במפלגת ה'וופד' הליברלית, למשל, טוענים רבים שאין לטאטא מתחת לשטיח את חילוקי הדעות בסוגיית דת ומדינה, ושמוטב להוביל את מחנה האופוזיציה בפרלמנט ולחשוף את חוסר היכולת של יריביהם האיסלאמיסטים לשלוט. צירים אחרים סבורים שהצטרפות לקואליציה יסייע בידם לקדם יעדים שיתקשו להשיג מספסלי האופוזיציה.
פרק חדש ביחסים בין האחים המוסלמים לקב' הסלפיות
הבחירות ל'פרלמנט המהפכה' פתחו פרק חדש ביחסים בין תנועת 'האחים המוסלמים' והקבוצות הסלפיות. אלה ואלה דוגלים ביישום ההלכה האיסלאמית בכל תחומי החיים. עם זאת, הם מחזיקים בפרשנות הלכתית שונה למדי בסוגיית האמצעים לקידומה של מטרה זו. עד לאחרונה התנגדו הסלפים להשתתפות בעשייה הפוליטית ופעילותם הציבורית הייתה מצומצמת למדי. כניסתם לזירה המפלגתית מעידה על שינוי דרמתי בדרכם, שאינו נופל מהישגיהם בקלפיות. שינוי זה טורף מחדש את הקלפים בזירה הפוליטית המצרית, ובעיקר ביחסים שבין 'האחים' והסלפים.
בעקבות הישגם המרשים בבחירות לפרלמנט יבקשו הסלפים להרחיב את פעילותם הציבורית ולהתחרות נגד 'האחים המוסלמים' על קולות ציבור הבוחרים הדתי והשמרן. בהקשר זה יש לבחון את מאמצי מפלגת 'החופש והצדק' להקים קואליציה שבה לא תשתתף מפלגת 'האור'. מהלכים פוליטיים אלה לא ימנעו שיתוף פעולה אד-הוק בנושאים פרלמנטריים בין שתי המפלגות האיסלאמיות, המהוות כשבעים אחוזים מבית הנבחרים המצרי.
'פרלמנט המהפכה' מהווה חולייה קריטית במאמץ למסד (institutionalize) סדר שלטוני חדש במצרים שלאחר-מובארק. בחודשים הבאים עתידים להצטרף אליה חוליות קריטיות נוספות, ובראשן כינון חוקה חדשה, בחירת נשיא הרפובליקה, העברת כלל סמכויות השלטון להנהגה אזרחית נבחרת, פיזור 'המועצה העליונה של הכוחות המזוינים' וחזרת הצבא למחנותיו. השלמת מהלך זה תוביל להיווצרות סדר שלטוני ופוליטי חדש, שמאפייניו ייקבעו תוך כדי מאבק איתנים בין הכוחות שצוינו לעיל, ולכן מוקדם להעריך את דמותו.
בדומה למצבים מהפכניים שהתפתחו בעבר ניתן להעריך שהסדר 'החדש' יתאפיין במאבקי כוח שיימשכו לאורך זמן. מצרים מצויה בעיצומה של התנסות מהפכנית, וההיסטוריה הארוכה שלה מלמדת ששינויים דרמתיים המתהווים בה עתידים להשפיע על תהליכים במזרח התיכון כולו.