הם, אומנם, גברים, לפחות מן הבחינה הביולוגית, אבל התנהגותם היא נשית לכל דבר. סימן ההיכר הגדול שלהם בולט בבגדי האשה שהם עוטים על גופם במשך כל ימות השנה: שמלה או חצאית, ואפילו חזיה, גרביונים ותחתון-חוטיני. הם גם נועלים נעלי עקב, מסתפרים תספורת נשית, עם צמות וקוקו; מתאפרים,
מגלחים את בית השחי ומורחים את ציפורניהם בכל צבעי הקשת.
בשפת העם הם מוכרים כאנשי הדראג ובשפת הפסיכולוגיה כטרנסג'נדרים - כאלה שסובלים מתופעה של הפרעה מגדרית, בה הם חשים אי-התאמה בין מינם לבין המגדר שלהם. הדברים אמורים במתח פנימי קבוע של העדר-השלמה עם המין הביולוגי ובכמיהה להשתייך למין השני.
מחקרים מצביעים בעליל שלבישת בגדי-נשים קשורה לטראומת-ילדות כלשהי, ויש גם עדויות המשייכות את התופעה להעדר או לעודף של ביטחון עצמי. כך או אחרת, גברים הלובשים בגדי-נשים משדרים לסביבתם רכרוכיות ובלבול ומכבים את ההתעניינות הרומנטית בהם מצד בנות המין החלש.
אנשי הדראג
הגבר ההיסטורי המפורסם ביותר שנהג להתעטף בבגדי-נשים היה, מן הסתם, נביא השקר שבתאי צבי, ויש הסבורים שלא היה אלא אשה שהתחזתה לגבר. גם שמו של אליל הנוער של היום, הזמר ג'סטין ביבר, יצא לפניו בזכות בגדי הנשים שהוא נוהג ללבוש לראווה. מבחינה סקסואלית מסוגלים האנשים האלה לקיים יחסי-מין עם שני המינים כאחד. סטייתם מוכרת בכל רחבי העולם ובארץ נמנים עימם רבבות. רובם מתגוררים באזור גוש דן ובחיפה.
לעומת ההומוסקסואלים, הנוטים בדרך כלל להסתתר בארון, לא מסתירים מי שידועים כאנשי הדראג את זהותם וחזותם החיצונית היא הנותנת. רק מעטים מהם נשואים וסטייתם בדרך כלל אינה מפריעה לבנות-זוגם. עם זאת, רובם הגדול בודדים ומרוחקים ממשפחותיהם, כמו גם מן החברה עצמה, המתייחסת אליהם בחשדנות יתרה.
עם זאת יש להם חיי חברה משלהם, מועדוני-התכנסות עצמאיים, בילויים משותפים וביטאונים בינלאומיים - אחד מהם אפילו מודפס בעברית..חלקם הגדול נולדו מעבר לים ורק מיעוטם הם ילידי הארץ, כשעשרות מהם נמנים עם בני המיעוטים.