יום האישה הבינלאומי חל השנה כבכל שנה ב-8 במרס. במקרה, חג פורים יחול באותו יום. הקשר בין שני הדברים מקרי ואולי לא. סיפור המגילה ידוע ומוכר לכל. הוא מתחיל עם אישה שמסרבת לקבל את מרות בעלה שבתגובה מוציא אותה להורג. סוף הסיפור הוא בניצחון של אישה אחרת, במזימות ובסתר, גבר הרסני אחר. מצוות החג העיקריות הן 'עדלאידע', משלוח מנות ומתנות לאביונים. איפשהו השתרשה תרבות התחפושות, כנראה בהקשר המשתה והסעודה, שבסיסם הוא להגיע אל שורש האדם, כלומר התחפושת נועדה להציג את מי שאנחנו באמת, מעבר לרוח השטות. מה על האישה ללבוש הבעיה מתחילה בימים האלו, בזמן הזה. התחפושות של חלק מהנשים אינן אלא ניצול ההזדמנות להתלבש בצורה חשופה ופרובוקטיבית. אם המטרה של פורים היא לחשוף את פנימיות האדם וזו התוצאה - אז אנחנו בבעיה. אז יאמרו, מה רע? אישה שאוהבת את עצמה, את הגוף שלה, גאה להציג אותו - זה מצוין! לא מדובר על מה יראו או לא יראו הגברים, לא משנה כמה הם יימשכו, או מה תהיה תגובתם למחשופים הנשיים. הדיון הוא על מה אישה צריכה ללבוש, במה צריך להתגאות ומה ראוי שיהיה מוצנע. זה הכבוד האמיתי. כשהמטרה נעשית למשוך תשומת לב, ההישג של אסתר - שגם היא נבחרה לכאורה בשל יופי תוארה, אבד. התעוררות הזהות היהודית זה נמשך, הרס הפורים. לא רק בזה. עוד שבועיים, ב-20 במרס, יהיה יום המעשה הטוב. שוב, הבינלאומי. מה לעשות, העם היהודי לא השכיל ליצור יום כזה לעצמו. אלא שכן. הבעיה היא שאחרי לילה בו אתה משתכר, לצאת לאיזו התנדבות פתאום נעשה קשה הרבה יותר. ההאנגאובר מצר את צעדיך. משלוח מנות, מתנות לאביונים - זה יום המעשה הטוב. מעבר לזה, השתייה - היא לא נעשית כדי להשתכר. עדלאידע - עד שלא ידע אדם בין ארור המן לבין ברוך מרדכי - מה גדולה יותר: שנאת הרע או אהבת הטוב? זו השאיפה. לא אותה תרבות של מסיבות לשם המסיבה. פורים אינו סתם עוד חג שהוא מסיבה לחגוג. זהו חג שמוציא את הזהות היהודית בדרך לא דרך. כך אסתר ומרדכי, שהסתירו את יהדותם ומתוך כורח חשפו אותה; כך היום דווקא דרך השכרות לגלות את הזהות העצמית, הפנימית. חג פורים שמח.