כידוע משה רבינו שהה "במחיצתו" של הקב"ה מאה ועשרים יום, כמעט ברציפות - עד שירד מהר סיני עם שני לוחות הברית בידיו, ביום הכיפורים, בשנה הראשונה לצאתם של בני ישראל ממצרים. ומה הדבר הראשון שהוא עשה למחרת? האם הוא סיפר לבני ישראל על חוויותיו הניסיות? - למרבה הפלא התורה לא מעידה על כך שהוא גילה להם אפילו קורטוב מכל החוויה האדירה ההיא.
ומה בכל זאת עשה משה מיד לאחר ירידתו "ארצה"? "וַיַקְהֵל מֹשֶה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרַאֵל וַיֹאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶה הַדְבָרִים אֲשֶר-צִוָה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵשֶת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיוֹם הַשְבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶש שַבַּת שַבָּתוֹן לַה' כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא-תְבַעֲרוּ אֵש בְּכֹל מֹשְבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַבָּת" (שמול לה, א-ג). נראה לנו במפורש שמכל מה שמשה רבינו למד מהקב"ה במשך מאה ועשרים יום, הדבר הגדול והחשוב שבעבורו הוא הקהיל את העם היה ללמדו את הלכות שמירת השבת ואת חשיבותן העליונה.
מיד לאחר מכן משה צווה את העם להביא את תרומתו לצורך בניית המשכן. אח"כ תיארה התורה את כל פריטי המשכן - את מבנהו ואת כליו. יש להניח שלפני כל זה לימד משה רבינו את העם מהם אבות המלאכה ותולדותיהם שאיתם הם יתעסקו בבניית המשכן - חוץ מאשר בשבת - ושאותן הם ימנעו מלעשות בשבת - מחוץ מאשר במשכן. חובתם של בני ישראל לדעת את ל"ט אבות המלאכה ותולדותיהם האסורות בשבת הינה כורח המציאות, כי אי-אפשר לדמיין חיים במשך ארבעים שנה ללא ידיעת אותן הלכות על בוריין.
אותם איסורים של מלאכות בשבת הינם למעשה תוצאה של רצונו של הקב"ה שבנו בכורו ידמה לו ויתקרב אליו במידותיו ובמעשיו. וכפי שאבינו שבשמים ברא את העולם אך שבת ביום השביעי, קל וחומר שהוא ידרוש אותו דבר מאתנו, בניו.
ההקבלות שבין עשיית המשכן לבין מעשה בראשית
הבה נתבונן בהקבלות הרבות שבין עשיית המשכן לבין מעשה בראשית - כדי שנתעלה בקרבה לה', בהכרת הטוב שהוא עשה עמנו, ובכמיהה וגעגועים לעבוד אותו כפי שהוא ציוונו בתורתנו הקדושה והנצחית. את היקום כולו ברא הקב"ה למען האדם שהוא נזר הבריאה. לעומת חז"ל שהפנימו את התובנה הזו לפני אלפי שנים, גילו הפיזיקאים רק בימינו שהשווי של כל הקבועים במשוואות של חוקי הטבע מעידים על כך שכל היקום נברא כדי לאפשר את קיומו של האדם.
כל סטייה הקטנה ביותר באותם קבועים הייתה גורמת להתרסקותו של היקום כולו. הקב"ה ברא את היקום האדיר למען האדם, ואנו נתבקשנו ע"י אותו בורא עולם לבנות לו בית קטן בעולם הזה - כדי שהוא ישכון בו ובתוכנו. הוא החל את בריאתו עם בריאת האור - יש מאין - ואנו מתחילים את עשיית המשכן עם עשיית האש - אש מאין, כביכול.
בעולמנו העשייה הגשמית מוגבלת לל"ט אבות מלאכה’ ותיאורטית’ לאין ספור תולדות. מסופר בתלמוד הירושלמי שרבי יוחנן וריש לקיש, לאחר מאמץ של שלוש וחצי שנים, מצאו ל"ט תולדות לכל אחד מאבות המלאכה (שבת פרק ז, הלכה ג). להבדיל אין ספור הבדלים - ע"פ חז"ל הקב"ה ברא ויצר את העולם בעשרה מאמרות. אך למעשה בכל מאמר טמון אין ספור תת-מאמרות. מורכבותם של האנרגיה והחומר, הדומם, הצומח, החי והמדבר כל כך גדולים - כפי שכל פיזיקאי, ביולוג מולקולרי וכימאי יודע - שאפשר לשער שלמעשה היו "מ" (40) כפול "מ" (40) כפול "ר" (200) תת-מאמרות בכל אחד מאותם עשרת מאמרות.
הן למעשה "תולדות" המאמרים, המקבילים לתולדות המלאכה שלנו בבניית המשכן. כדי לשים את הדברים בפרופורציה, אפשר לשער שלבריאת העולם נדרשו לפחות 3,200,010 200x40x40x10) +10) אבות מאמרות ותולדות מאמרות, לעומת 1,560 (39x39)+39) אבות ותולדות מלאכה שנדרשים ע"י האדם לתחזק את העולם. התוצאה יוצרת יחס של יותר מפי אלפיים במורכבות בין שני "הבניינים", וזה עדיין רחוק מלשקף את הפער האמיתי בין שניהם.