חג הפסח הממשמש ובא הוא חג של הקפדה על הכשרות, ועל כך לימדנו מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, כי הידור בשמירת המצוות הוא הביטוי הטוב ביותר לחירותו של האדם שאיננו משועבד לשום גורם אנושי, ומתוך כך מקבל על עצמו עול מצוות באהבה ובשמחה. על-רקע הקדמה זו, אני מבקש לגשת לדיון באיסור לאכול קטניות בפסח כפי שנתקבל על-ידי עדות אשכנז וגם על-ידי חלק מעדות המזרח אשר בארצות המערב.
כידוע, הדברים מובאים בשולחן ערוך על-ידי הרמ"א בצורה החלטית, הקובעת שיש להחמיר ואין לשנות. אף אני רואה לנכון לחזור על כך, וזאת כנגד הדעות הנשמעות מדי שנה, לפיהן בדור של קיבוץ גלויות אין להמשיך במסורת ברורה זו, בייחוד לאור ריבוי המשפחות המעורבות מבני כל העדות ב"ה, וכן משום שמדפי המרכולים עמוסים במוצרי קטניות כשרים למהדרין. עיון בנושא בסוגיית הגמרא במסכת פסחים מגלה, כי יש בסיס אמיתי לאיסור זה, שאיננו רק בגדר גזירה מפני חשש של תערובת חיטה אחת בשק של אורז.
בגמרא יש מחלוקת תנאים במסגרתה אומר רבי יוחנן בן נורי, כי אורז מחמיץ חימוץ גמור שחייבים עליו כרת. אף על-פי שאין הלכה כמותו, בכל זאת נמצאו כמה מפרשים ופוסקים הכותבים, כי אף לדעת חכמים יש לאורז גדר של חימוץ מסוים, ולכן אסור לאוכלו כמו גם את שאר הקטניות כשהם מבושלים במים. המבקש לעיין יוכל למצוא את הדברים בפרוטרוט ב"בירור הלכה" למסכת פסחים.
על בסיס כל הנאמר נראה לי בבירור, שֶאַל לנו לחשוב כי אפשר להתיר את מה שכבר אסרו חכמינו הראשונים. אדרבה: אעז ואומר, כי יש לנו אף את הזכות לבקש גם מהעדות שלא קיבלו את האיסור עד כה, שיקבלוהו מכאן ואילך ותהא זו גם תרומתם לאחדות המשפחות והקהילות. קיבוץ הגלויות משפיע עלינו בדרכים דו-סטריות, וכמו שיש כמה וכמה מנהגים שהאשכנזים קיבלו מן הספרדים, כך ראוי להם לספרדים שיקבלו עליהם ממנהגי האשכנזים כגון איסור הקטניות בפסח.
צד הקולא: שמן קטניות
עד כאן החומרא. ואולם כפי שהובטח בכותרת, יש גם צד של קולא והוא נוגע לשימוש בשמן של קטניות. ידועות תשובותיו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל שהתיר שמן של שומשמין בפסח, וטענתו הייתה ששיטת היצור של השמן השתנתה כשהחלו להפיקו מן הקטניות בעודן יבשות, בניגוד לשיטה הישנה שהייתה מבוססת על סחיטת השמן מהקטניות לאחר שאלה רוככו ראשית במים. הרב זצ"ל מסביר, כי אין לאסור את הקטניות יותר ממה שמקפידים על החיטים, דהיינו שלא יבואו במגע עם המים, ולכן כשהם יבשים אין שום חשש של חימוץ. באשר לשמן עצמו, הרי שהוא חסר את המרכיב הטבעי המביא לידי חימוץ ולכן אין בו כל בעיה. על-פי היתר זה של הרב קוק זצ"ל, נראה כי אין סיבה לאסור גם שום שמן אחר של קטניות, חוץ משמן תירס, שהפקתו נמשכת עד היום בשיטה הישנה.
עם זאת, כבר בשעתו יצאו כמה בתי דין בירושלים כנגד ההיתר של הרב זצ"ל, וכידוע בפסח ידם של המחמירים היא תמיד על העליונה. אפשר להסביר את דעתם של המתנגדים בכך שמאחר שכבר היו נוהגים לאסור את אותם שמנים המיוצרים לפי השיטה הישנה, לא רצו להתיר גם לאחר שהתברר ששיטת היצור השתנתה.
ברם, אם כל זה יכול להיות נכון כשמדובר השמנים המסורתיים, הרי שבוודאי אין מקום להחמיר בשמנים חדשים שלא היו מוכרים בזמנים שעברו ובכלל זה בתקופתו של הרב זצ"ל. סיבה נוספת שלא להחמיר היא שחלק מהגידולים מהם מפיקים שמנים מודרניים, לא נוהגים לאוכלם וכל שימושם הוא להפקת השמן וזה מופק בשיטה החדשה. על-פי דרך זו נראה, שאפשר להתיר שימוש בשמן קנולה ובשמן כותנה לאשכנזים בפסח ללא שום פקפוק, וכמו שברור שאסור תמיד להקל - כך במקרה זה ברור שאסור תמיד להחמיר.
קולא זו היא משמעותית ביותר, מפני שכידוע מוצרים רבים אינם מקבלים הכשר מהודר לפסח רק בשל שימוש בשמן קנולה בתהליך הייצור. מכאן שאם ננהג בהתאם לכך, יהא לכולם חג כשר וגם שמח.