הוא רוצה להיות שר חינוך, הוא תמיד חלם להיות שר חינוך, לרגע אפשר לחשוב שהוא נולד בכלל שר חינוך.
אחד מאלה שמערכת החינוך לא כל כך גאה בהם, אחד אשר ימיו במערכת החינוך הם לא פאר חייו ולא פאר המערכת, רץ לפוליטיקה – והוא רוצה להות שר חינוך.
עוד לא היה חבר מועצה, לא היה חבר כנסת, אפילו חבר בוועדה המרכזת הוא לא היה וכבר הוא שר חינוך.
אנו מסתכלים על הבחור הנאה
יאיר לפיד, שומעים שהוא נורא נורא רוצה פוליטיקה, ואומרים, ואללה, עד שזה בוער למישהו בעצמות, והוא מוכן אפילו ממרום תפקידו בערוץ 2 לעזוב וללכת לפוליטיקה, אנחנו נגיד לו לא? למה? במה הוא יותר גרוע מממוצע חברי הכנסת הקיימים?
ובמה יעסוק? במדיניות חוץ? הטיולים לאנטליה לא מספקים לכך. בביטחון? גם השרות ב"במחנה" לא מתאים, רווחה? קשה לטפל ברווחה ממרום הסיגר והג'יפ על-אף שננטשו לצורך התפאורה.
אז מה שנשאר זה הדואר (קטן מידי), המשטרה (יותר מידי אלימות) והחינוך.
אז אמרנו והמלצנו ליאיר לפיד ללכת על אג'נדה של חינוך.
אמנם לא מתאים לו אישית אבל הכי מתאים מכל הלא מתאימים האחרים.
ואנחנו כעם אמיץ הידוע בניסיונותיו המרובים על ילדינו, כאשר אנו ממנים לאורך שנים רבות שרי חינוך כושלים, ודאי נסכים למנות גם את לפיד לשר חינוך, אך מה זה יעשה ללפיד?
מי שרואה בפוליטיקה ובהנהגה את עתידו, והתפקיד הפוליטי הראשון שלו הוא תפקיד שר, שקול למתאבד פוליטי מן הסוג הנבחר ביותר – פוליטיקאי שלא צומח בהדרגה במסדרונות הפוליטיקה, לא לומד על בשרו את הדינאמיקה של המערכת, דן עצמו לשנים של בידוד, שנים של תסכול ואכזבות שנים של אכילת עצמית של המעיים.
יש פוליטיקאים, רצים לטווחים ארוכים, שזה מתאים להם, אבל ליאיר לפיד זה בכלל בכלל לא מתאים.
מחשבתו של הינוקא הפוליטי לפיד על דרך ההשתלבות במערכת הפוליטית מבורכת, אך למרבה הצער אצה לו הדרך, הוא ממליך עצמו כשר החינוך לפני שהשלים בעצמו את בחינות הבגרות (תרתי משמע).
כאחד שנכנע כבר בעבר בסיבוב הראשון נראה שפזיזותו וחוסר צניעותו יביאו אותו להיכנע שוב, בסיבוב הראשון.