מודה שכיס הדמעות שלי צחיח. אינני בוכה בסרטים, איש לא חזה בי מזיל דמעה בעטיה של טרגדיה פילמאית, לא כשאדם גווע לאיטו בסצינת סיום טרגית ואף לא במותה בטרם עת של אלי מקגראו בסרט "סיפור אהבה". אבל כשסוני קורליאונה בנו הבכור של הסנדק נורה למוות בסצינה המפורסמת בתחנת הדלק, כשעשרות כדורי תת מקלע מפלחים את גופו וכ"בונוס" עוד זוכה לבעיטה בפניו, דמעה חנקה את גרוני. אולי משהו לקוי באישיותי אבל מכל הדמויות בטרילוגיה הסנדקאית התחברתי לסוני, או כפי שאביו הסנדק ויטו קורליאונה כינה אותו בשמו המלא "סנטינו", שנודה על האמת היה רוצח אכזרי ובעל פתיל קצר מאוד.
עד לסרט הסנדק הראשון אשר כעת חוגגים 40 שנה לעלייתו לאקרנים, הגנגסטרים היו הרעים, והשוטרים היו הטובים. פרנסיס פורד קופולה הבמאי של הסרט השכיל בגיל 32 לגרום לנו לגלות אמפתיה כלפי הרעים דווקא.
משפחת פשע צצה לה לפתע לתודעת הציבור במלוא עוצמתה, כאשר הדגש היה על המושג משפחה. נכון שפרנסתה לה ממקורות מאוד מפוקפקים, אך משפחה עם היררכיה ברורה שווה כמעט לכל נפש (לא מנקודת מבט פמיניסטית). אב דומיננטי, אם עקרת בית למופת המגדלת את ילדיה, וארבעה ילדים ממושמעים המכבדים את הוריהם. הדיבר "כבד את אביך ואת אימך" היה הדיבר שהכי דיבר לילדי הסנדק.
ישבנו מרותקים לאפוס הקולנועי הנדיר הזה שנמשך כשעתיים וחצי ופיללנו לטוב וליקר עבור משפחת קורליאונה, משפחת פשע שנהרות דם הכתימו את ידיה. כאבנו את ההתנקשות בדון ויטו ואני לא סולח לתסריטאי שחיסל את סוני בצורה כה אכזרית. ביחס הפוך לאמפתיה שלנו למשפחה, כך גורלם הטרגי של גיבורי הסרט.
קופולה העצים את נושא המשפחה כדי שנזדהה ביתר שאת עם הרעים שאנו בחרנו כטובים, בסצינת החתונה הבלתי נשכחת הפותחת את הסרט. אין יותר מרגש מאב המוביל את בתו לחופה. אם כי לא בדיוק לתורה למעשים טובים.
סוני שבעטיו זלגו דמעות בגרוני מצא את מותו בבהילותו לרוץ ולהיפרע מגיסו שהיכה את אחותו קוני. שוב מוטיב המשפחה מעל הכל, חוזר על עצמו. סוני שהפך לסנדק בעל כורחו עוד בחיי אביו, בשל פציעתו של האב ביקש להגן על אחותו, במחיר של סכנה ברורה ומיידית שלצערי התממשה בשיא הברוטליות.
אלמנט המשפחה חוזר ביתר שאת בשילובו של הבן הצעיר מייקל (אל פצ'ינו) גיבור מלחמה, בעסקי המשפחה. מייקל חרף היותו שונה ובעל השכלה "אמריקנית" נרתם לעסקי המשפחה והעדיף לשוב ולהיות סיציליאני, לאו-דווקא בעיתות אקדח מעשן ובלית ברירה אלא בהחלטה קרה ומפוכחת.
הרי מישהו אחר במקומו יכול היה לשלוח יד בסוחר הסמים שהתנקש בחיי אביו הדון. אולם הקשר המשפחתי חזק מכל הביאו למסעדה נידחת למימוש קשר הדם. אותן עבותות דם הביאוהו לחסל את אחיו פרדו שמעל בקשר הגורדי והיפנה עורף למשפחה שלתחושתו בגדה בו והעדיפה את האח הצעיר על פניו. עזה כמוות המשפחה!!
לא שמענו עד ה"סנדק" על משפחות פשע בארץ, גם אם היו קיימות. מריו פוזו בספרו הנפלא ולאחריו קופולה בסרט האלמותי חיבר אותנו למשפחת פשע והטמיע בנו חיבה בלתי מסוייגת כלפיה, עד לכדי דמעות בנפול רוצח אכזרי כסוני קורליאונה.