דומה שלא ניתן עוד למצוא סיפור דרמטי ורב-ניגודים נוסח הגדת הפסח על יציאת-מצרים. סבל היהודים תחת שלטונו של פרעה, עלייתו של משה, שחרור העם היהודי וההצלה בים סוף - כל אלה מסופרים בדרמטיות רבה בתנ"ך עצמו ומאופיינים בדרמטיזציה בימתית מופלאה. אין פלא, לכן, שרב הוא מספר היצירות האמנותיות על סיפורה של יציאת מצרים.
למן התהוותה של האורטוריה המוזיקלית התגלו יצירות המבוססות על ההגדה של פסח. המפורסמת והגדולה שבהן היא זו של "ישראל במצרים", הנחשבת לאחת האורטוריות הראשונות של הקומפוזיטור ג'ורג' פרדריק הנדל. יצירה זו נוצרה בשנת 1739 וזכתה בשעתה להצלחה מרובה. אין זאת כי אם בעת בחירת החומר עליה, עמד לנגד עיניו של הנדל הקהל היהודי של לונדון, ואף שמספרו היה אז מצומצם למדי - נודעה לקהל הזה השפעה וחשיבות לא-מבוטלת. בהקשר לכך ראוי לציין שאחד הליברטיסטים של הנדל, ניקולו פראנצ'סקו חיים, יהודי בעצמו, השפיע בכיוון זה על הנדל באורח ברור.
מאורטוריות המאה ה-18, על אותו נושא, יש להזכיר את יצירתו משנת 1770 של קרל פיליפ עמנואל באך, "היהודים במדבר". הלה נחשב לדומיננטי שבשושלת באך, ומלבד ערכה ההיסטורי-כללי, שופעת האורטוריה הזו שלו גם עניין מוזיקלי רב.
מ"משה" ל"משה"
מוזרות הן תולדות האופרה על נושא יציאת מצרים, בהסתמך על יצירתו של הקומפוזיטור רוסיני. עוד בשנת 1828 הוצגה בנאפולי הצגת הבכורה של האופרה מפרי-עטו, "משה", וזאת שנתיים בלבד לאחר יצירתו "הספר מסביליה". אלא שהאופרה "משה" לא חצתה, בצורתה המקורית, את גבולותיה של איטליה. רק ארבע שנים לאחר הצגת הבכורה הזו, היא הוצגה בלונדון בשינויים ידועים ובלשון האיטלקית, תחת השם "פטר הנזיר", ואילו עשור מאוחר יותר בוצעה אותה יצירה בלונדון כאורטוריה, עם תפאורות ותלבושות, כשהיא נושאת את השם "מעבר ים סוף". יצירה זו הורכבה מחלקי האופרה המקורית ומחלקים ניכרים מתוך "ישראל במצרים" של הנדל. בצורתה המשונה בוצעה היצירה הזאת גם בערים אחרות ואף עברה בשנת 1842 לארה"ב. שלוש שנים מאוחר יותר תורגמה האופרה המקורית "משה" לאנגלית והוצגה בתרגום זה בבוסטון.
מן הסתם מעטים הם חובבי המוזיקה המודעים לכך שהקומפוזיטור הקטור ברליוז היה מחברה של אורטוריה על נושא הגדת הפסח. מסתבר שגם קומפוזיטורים רומנטיים אחרים ביססו את יצירותיהם על הנושא הזה, ביניהם אנטון רובינשטיין ב"אופרה הדתית" שלו, וכן גם פירוז'י, באורטוריה פרי-יצירתו, "משה".
ניסיון מעניין נוסף הוא זה של הקומפוזיטור האמריקני המקורי, נתנאל דט, שחיבר את יצירתו "משה", בשנת 1937, לסוליסטים, מקהלה ותזמורת. כשייחודו בסגנון החדיש של היצירה.
בהקשר זה ראוי להזכיר עוד יצירה, שעליה הרבו בשעתה לדבר: ה"הגדה", מאת הקופוזיטור היהודי הנודע פאול דסאו, שביסס את יצירתו על עיבודו הספרותי של מקס ברוד.