עברית שפה מלאת הפתעות. "מצע" הוא גם החלק עליו מונבטים נבטים, וגם שמו של המסמך המפרט את ההצעות המונחות על השולחן לדיון, להחלטה, למימוש. בשני המקרים, המצע שלנו דורש שינוי גרסה, שידרוג רציני, מהפך מהותי. המצע שעליו גדלו כאן דורות על גבי דורות, תוך יניקת הזבל הלאומני כתחליף לאהבת האדם ולמזון תינוקות, מייצר עכשיו דורות המפרשים את המושג "גבעה", ונותנים בחזרה, כהיזון חוזר, את הזבל המוסרי שינקו ממנו. הגבעה הירוקה שעליה רעו עיזים וכבשים, הפכה ל"נוער גבעות", נוער זוועות. נערי חטיבת גבעתי הפכו לנוער אלים שעיסוקו ב"זובור" לחיילים צעירים.
המצע שעליו גודלו כאן הדורות האחרונים הוא מצע אלים, דורסני, כוחני, לאומני, ויותר עשבים שוטים גדלים על הגבעות של הנחלה שפעם הייתה "ארץ זבת חלב ודבש", והיום היא כבר יותר קרובה להיות "ארץ רווית דם האדם". נוער זוועות מקבל לגיטימציה מאנשי ציבור, והופך לעדר צמא-דם, המשחר לטרף בקניון מלחה. מקהלת שליחי הציבור מלבה שנאה, גזענות, ומציתה שוב ושוב את מעגל הדמים והנקמות. הסיפור הוא על שטח, ואז הפך לסיפור רצח. דם הנרצחים השקה את האדמה, ושימש מצע לגידול דורות תאבי-נקם ובצע.
אם מישהו חשב ששנאה יוקדת היא איכות ששווה להתהדר בה, הרי שהיה צריך לאשפזו, ולא למנותו כנבחר ציבור, כדמות מופת, כמושא להערצת הדורות הצעירים. בעולם של אדמה רוויית דמים, זה היה רק עניין של זמן עד שיגיע הפוליטיקאי שיתרגם את המציאות למצע, וישקה בעזרת המצע הזה את השנאה הזו לאחר, לשונה, לבן דת אחרת או לבעל צבע עור שונה. היהירות והרהב האלה הם חרב פיפיות. והנה הגיע היום, וחרב הפיפיות הזו מופנית גם כלפי הזרים והשונים מבית.
פוליטיקאים עובדים בעזרת מצע. הם מתרגמים את המציאות למילים ומוכרים בעזרתן תקוות. מה יש במצע? את מה שרוצה הציבור. ומה רוצה הציבור? הציבור רוצה עוד ממה שיש לו. ומה יש לו? מעגל של אדמה ודם. ומה יהיה לו אם יוגשם המצע? עוד אדמה ועוד דם!