זבח פסח
תושבי שכונת שמואל הנביא בירושלים נקראו השבוע להתייצב לתרגיל שכונתי של "לימוד המחשה ותרגול אפשרות פתאומית להקרבה בהר הבית גם ללא בית המקדש". זה תרגול חשוב. בשדרות או בבאר שבע אתה מכסימום יכול לחטוף במקרה איזה גראד שחמק מכיפת הברזל, אבל בירושלים מה אתה יודע מתי ייפול עליך בית מקדש או משיח תורן שיגיח מולך מאחורי הסיבוב.
התרגיל התקיים במתנ"ס השכונה ביוזמת נאמני בית המקדש וכינס כמה עשרות חרדים, 6 נשים עם עגלת תינוק, כמה מאות בני נוער נלהבים ושני גדיי עיזים.
את תפקידם הטראגי של הגדיים בסוף המחזה אפשר היה לנחש, וכדי שגם הם יבינו בנו מולם דגם מזבח ולצידו בנו על המדרכה תנור גדול מרובע מבלוקים לבנים ומלט ומילאוהו בעצים לבעירה.
הקהל (הגברי. נשים נותרו מחוץ לגדר) קיבל במתנ"ס הרצאה והדרכות בהלכות קורבן הפסח עד שבאו 3 לובשי כותנות לבנות ותקעו בחצוצרות כסף ו-2 הגדיים נשחטו ברוב עם על רצפת מגרש הספורט של המתנ"ס. יש שכונות בירושלים שבהם מגרש הספורט לא משמש יותר לנעלי התעמלות, למעט בימי כיפור.
בינתים הוצתה האש בתנור הענק שבמדרכה, וגוויית הגדי הושחלה על מוט עץ מושחז והובלה אליו בשניים, כמו שלל ציד בג'ונגל, מראה שרוב משתתפי האירוע הותיקים כנראה עוד זכו לראותו באחד מסרטי הרפתקאות טרזן שהוקרנו בשכונה, בימים שעוד היה בה קולנוע, לפני שהוצת.
המוט נשא את הגדי מעל האש כשיפוד. רק לאחר שדעת מומחי הגסטרונומיה המקומיים השתוותה לדעת מומחי ההלכה המוסמכים, הוא הוסר מהאש הלוהטת והונח על השולחן, שרוף מעשן ומפוייח כולו, כמו צמיג אליאנס ישן אחרי הפגנת ועד עובדים בשער המפעל.
וכשבאו לפרקו, בשביל לטעום כמצווה מן הזבחים שעל שולחנך, התברר שהקורבן התמים אומנם יצא שרוף כפחם מבחוץ, אבל חלקיו הפנימיים נותרו כשהיו: לא צלויים, לא מבושלים ולא אפויים, מתאימים ככל הנראה לקוזקים וטרטרים רוכבי סוסי ערבות ואוכלי בשר נא, מה שנקרא בכל מסעדה צרפתית הגונה סטיק טרטר. רק שגדי עיזים לא צלוי ולא טחון אפילו הטאטרים לא אוכלים.
התרגיל ההמוני, מכל מקום, היה מוצלח. בשכונת שמואל הנביא יודעים עכשו מה לעשות במקרה של צורך בהקרבת קורבן פסח דחוף בהר הבית, הר קדוש מאד, שעד אז ימשיך לבקש עוד קורבנות אדם. באשר לפרקטיקה, ובמקרה שיקום בית המקדש בימיכם, כדי למנוע בזיונות ברמת חילול הקודש, מומלץ להזמין את שירותי השחיטה והצליה באאוטסורסינג מאחינו השומרונים מהר גריזים. כי אם ככה יתנהל בבית המקדש הבא טקס הקורבן והצליה ואם זה יהיה מראה הבשר השרוף והלא מבושל של הזבח, נראה לי שמיד אחרי התפילות אני אוותר ואלך לאכול באל-גאוצ'ו. וכל מי שטעם את חרפת הצליה הזו מבין שסביר גם השכינה בעצמה תבוא ותצטרף אלי למקום זבחים בו תוקעים אולי פחות בחצוצרות, אבל נותנים לבשר קצת יותר כבוד.
חג שמח.