שר החינוך רוצה כך, ראש הממשלה מהסס, והאמת הפשוטה היא שאנו חייבים לשנות דיסקט. מי שכושל כלכלית ורוצה כסף, לעצמו, לילדיו, אנא יגיש תוכנית הבראה. אנו נבחן, ואם תהיה ראויה, נאשר לו אותה, נעזור לו במימון, ובמטרה משנית לקבל את השקעתנו חזרה. ואז נעבוד איתו ביחד על ביצוע התוכנית על-פי אבני הדרך שלה, בתקווה שלא ינשור בדרך. ולכשישוקם, נמשיך יד ביד לעזור קבוצה הבאה.
ואין מדובר בתוכנית הבראה של מכבי האש, אשר לטעמי, ובניגוד לדעת
מבקר המדינה, היינו חייבים להתעקש עליה טרם נשרפו טונות של כסף על מערך הכיבוי הקודם הכושל (ברובו). המדובר במשהו הרבה יותר משמעותי לחיינו כאן, המדובר בחיינו כאן.
חברה חכמה רוצה להיטיב עם מרכיביה, אך לעיתים יש התנגשות בין הטוב לזמן קצר והטוב לזמן ארוך. בטווח הקצר טוב לילד עם כל הממתקים שבעולם, בטווח הארוך הממתקים יזיקו לו מאוד, אז האם נפטם אותו בממתקים רק בגלל שכך הוא רוצה? לא ולא. וגם במישורים הלאומיים, לחברה יש זכות וגם חובה לאזן בין השקעותיה בטווח הארוך ובטווח הקצר, שמא כלל השקעה בטווח הקצר תרד לטמיון, כי בחלוף הזמן שכרה ייצא בהפסדה.
יש במדינת ישראל אוכלוסיות נחשלות כלכלית, ניתן בקלות לאבחן אותן, כי יש בהן את מרבית המרכיבים של חברה כושלת בהיבטי כלכלה ושוויון הזדמנויות:
1) אידיאולוגיה ייחודית קיצונית ומתבדלת המונהגת בעיקר על-ידי כוהני דת קיצוניים, וההולכת יד ביד עם פוליטיקה סקטוריאלית כמוסבר להלן.
2) פוליטיקה סקטוריאלית המנצלת, בין אם ישירות ובין אם בעקיפין, את האלוהות למניעת חופש, מניעת לימוד כללי, ומניעת תעסוקה גם על-מנת להנציח את קיומה ואת הצורך בה.
3) כושר השתכרות נורמלי, ועם זאת רמת תעסוקה נמוכה.
4) כשלים בהכשרת הדור הצעיר לקראת שילובו בעולם בכלל ובשוק העבודה בפרט.
5) הימנעות משילוב של הדור הצעיר במשימות לאומיות.
6) ניכור, ריחוק וחוסר אמון קיצוניים במערכות השלטון.
האוכלוסיות האלה חיות באיים ענקיים של דיקטטורה בתוך העולם הדמוקרטי שלנו, תוך שהן מוכרות בנזיד עדשים את העתיד של ילדיהן, עתיד אשר היה מובטח להם, לולא היו משועבדים הוריהם לדיקטטורים הדתיים והפוליטיים. כל גרוש שהולך לקבוצות האלה במצב הזה, הוא ברכה לבטלה, מזיק להורים, לילדים ולכולנו הרבה יותר מאשר מועיל.
מדיניות חוצת מגזרים ומעמדות
הדרך הנכונה והמחויבת היא: "רוצים כסף? תגישו תוכנית הבראה". אינכם חייבים לעבוד, אינכם חייבים ללמוד, אינכם חייבים ללכת לצבא או לשרת בשירות אזרחי, רק תראו לנו איך כל שקל שאנחנו משקיעים בכם מעלה את ההכנסה הממוצעת אצלכם ממקורות של ייצור פרנסה (ולא נדבות) בפקטור של פי 10 בתוך שנה, בפקטור של פי 100 בתוך חמש שנים, ואז תחזירו לנו את ההשקעה בכם, נלחץ ידיים ונעבור יחדיו לחילוץ האוכלוסיה הנחשלת הבאה.
זהו, אנחנו משקיעים כסף שלא על-מנת להרוויח, אלא רק על-מנת למשות אתכם מחיי הדלות שלכם, מחיי הבטלה שלכם ומהבורות הכללית שאליה דנתם את עצמכם, אז תחזירו לנו את ההשקעה, כמו מדען ראשי.
ואם אין לכם יכולת להעמיד תוכנית כזו, אנו נעמיד אותה עבורכם. אתם תפעלו על פיה תוך חלוקת האחריות והסמכות בינינו על תוצרי התוכנית. מקסימום היא תיקח עוד שנה.
התוכנית שלנו תכלול חבילה נרחבת הרבה יותר ממה שקראו ליבה ללימודים כלליים לבנים ולבנות שלכם; תכלול "הלבנה" של כל המבוגרים ובעלי המשפחות שלא שירתו בצבא ואשר ייכנסו למסלולי הכשרה מקצועית מסובסדים, במקביל להתגייסות למשמר האזרחי או לפעולות התנדבות של 5 שעות בשבוע ביישובם; תכלול הקמת מרכזי תעסוקה אשר יאפשרו חלקית גם לימוד תורה/דת על חשבון זמן העובדים, ותפילות מוקצבות בזמן על חשבון המעביד. אנו נצא מגדרנו על-מנת לשקם את הכלכלה שלכם, אבל אתם חייבים להיות ממושמעים, להבין בדיוק את הגבולות. ואם התוכנית הזו לא מעניינת אתכם, תסתדרו לבד, כי התור גדול והרבה קבוצות אחרות "מתות" להשתלב. ההחלטה על הלחם של מחר היא בידיים שלכם. אנחנו לא נספק לכם לחם, אלא אם יהיה לכם עורף כלכלי איתן, פרי ידיכם, על-מנת לרכוש אותו, או אם תוכיחו לנו באותות ובמופתית שזה יהיה מצבכם בעוד שנה, ממקורותיכם ומפרי עמלכם.
המדיניות הזו תחצה מגזרים, תחצה מעמדות, ככל שכלכלית הם חולים. ומי שלא עובר את סף הבריאות הכלכלית, ייתמך רק בכפוף להגשת תוכנית הבראה או לחלופין - קבלה של תוכנית הבראה מוכתבת ועמידה באבני הדרך שלה. Take it or leave it.