במשל הגדיים של ניטשה מתוארים בני הצאן התמימים אשר הנשרים עטים עליהם ממרום הצוקים, חוטפים בטפריהם החדות את הגדיים הרכים וטורפים אותם באכזריות. הגדיים שבורים, המומים והרוסים. לאחר שהם מתאוששים מהחורבן הפתאומי שניחת עליהם הם מחליטים להתמודד עם האסון: "אנחנו לא ננהג כך. אנחנו נהיה אנשים טובים".
"לא למדנו כלום מהשואה" אומרים יפי הנפש כשאנחנו נחושים לשמור על זהותנו או להגן על עצמנו. חומר הלימוד עבורם פשוט מאוד. זהות יהודית (לאומית או דתית) היא גזענות. שימוש בנשק וכוח הוא מיליטריזם נאצי. כיצד זה שהקורבנות לא למדו את לקח השואה הם מזדעזעים. מהגדיים הם דורשים כי יהיו "אנשים טובים" - וכל פעם שאלה מגלים סימנים של שפיות מתחילים מטיפי המוסר בריטואל הקבוע: לא למדתם כלום מהשואה! לא הפקתם את הלקח! (ואתם אפילו גרועים יותר מהנאצים).
הלקח - הגדי צריך להפסיק להיות שה תמים
אבל דווקא למדנו את הלקח היטב. למדנו גם למדנו - גם אם מעטים (וגדולים בעיני עצמם) בקירבנו כבר הספיקו לשכוח. למדנו היטב שאת החלש והמסכן מחסלים בלי להניד עפעף. למדנו שמטיפי מוסר העבדים ויפי הנפש נאלמים דום ברגע האמת - או אף חמור מכך מצדיקים את הטבח. למדנו שפציפיזם הוא רק הזמנה לקבל עוד אלימות. למדנו שמתוך עשרות אומות - רק שתיים, ודווקא מהקטנות והחלשות יותר, הושיטו יד לעזרה, בזמן שהשאר עומדים מהצד אדישים או אף מוחאים כפיים - או אף ממהרים להקדים את הגרמנים בביצוע המשימה הקדושה.
למדנו כי יש להשכים ולהרוג את הקמים עליך (או לפחות להחזיר להם כגמולם). וגם אם על מניהיגינו לפעמים נופלת חולשה - הרי שבסופו של דבר (בדרך כלל אחרי שדם מיותר נשפך) הם נזכרים לפעול נכון.
למדנו את הלקח - לקח אחד ויחיד. שהגדי צריך להפסיק להיות שה תמים ולהתחיל לשבור את השיניים לכל מי שמנסה לנגוס בו - ואידך זיל גמור. ולכל אותם אלה שמוסר בעיניהם הוא להיות שה תמים - הם מוזמנים להפרד מעלינו, להוות דוגמה אישית ולהראות לכולנו שזו הדרך הנכונה. רק שיגלו קצת יושרה ולא יסתתרו מאחורי אגרופים של אחרים - בין אם אלה אריות, נמרים, נשרים או גדיים לשעבר.
ואם התחלנו בגדיים אז נסיים בכבשים. כך כתב המשורר אורי צבי גרינברג (שאמו נרצחה בשואה):
ולגועל לי אומר אבותי: נמשלנו לכבשים..
כי שקר המשל הזה מפי בוגד ביודפת
ועד לפי קדושי בספרד ויהודי בפולין
ואמת היא תורת בר כוכבא גם בנפול ביתר!
ואמת היא תורת גוש חלב עד אחרית יוחנן,
ועד להירש לקרט בוילנא
ועד ליוסף הגדם בתל חי