המנהל האזרחי ביהודה ובשומרון מוציא צו של הפסקת עבודה מידית לעשרים מבנים במאחז, הנושא את השם מצפה כרמים. הצו, שהוצא על-ידי המנהל האזרחי, מציין במפורש, שהמבנים במאחז נבנים על קרקע פלשתינית פרטית מוסדרת.
הצו הרשמי, הנושא את סמלי המדינה והצבא , הפך לנייר טואלט אצל הנמען. נראה, שנייר טואלט זוכה אצל הנמען ליתר כבוד במיוחד טרם כניסת השבת. המנהל האזרחי שולח מכתב ובמעלה כרמים ממשיכים לבנות עשרים מבנים. למעשה, המנהל משקיף מהצד. מסתפק רק בהנפקת מכתב, כדי לצאת ידי חובת המכתב הכתוב שחור על גבי לבן, המורה על הפסקה מיידית של עבודות הבנייה.
אל יוזמי הקמת המבנים במעלה כרמים מגיעים שרים, חלקם שרים בכירים בממשלת ישראל, הזקוקים לחמצן פייגלני במרכז הלכוד, הנאמד בעשרים אחוז.
לתומי, סברתי שלשרים יש מחויבות כלפי מוסדות שלטון. אסור להם לחזק ידי מפירי הוראות נציג השלטון וגם לא לדבר בגנותו. מה שנראה סביר, אינו נמצא בכוס התה של
שר התחבורה, ישראל כץ, המרעיף על המתיישבים דברי שבח ומחזק את ידיהם בהפרת הוראות המנהל האזרחי, מוסד המשקיף מהצד על ההתרחשויות כמשקיף מהאו"ם.
עמידה לימין שומרי החוק אינה נראית כמחויבות עליונה של כל אזרח בעיניו של השר לענייני אסטרטגיה,
משה יעלון, המכהן גם בתפקיד סגן ראש ה
ממשלה. משה יעלון, האזרח מס' 2 אחרי
בנימין נתניהו, תוקף בלי הרף את מי שמבקש לאכוף את החוק ביהודה ובשומרון . ואף מחליט שעדיף כאוס בישראל רק שלא יפונו בנינים בבית האולפנה על-פי צו בית המשפט ויחזירו את האדמה לבעלים החוקיים.
משה יעלון, סגן ראש הממשלה, תוקף בשבת תרבות בעיר באר שבע את הממשלה, בה הוא חבר. תשעה ימים לפני שהממשלה חייבת לקיים חוק שמחייב אותה בית המשפט, מאיים סגן ראש הממשלה בפרוק ממשלת ישראל.
משה יעלון אינו איש הספסלים האחוריים של הכנסת, שרף צעקות וקריאות לא אחראיות ככל שהוא גבוה יותר, עשוי להבטיח לו קבלת כותרת עיתונאית. למרות הכל מס' 2 לראש המשלה, השר משה יעלון, משחרר איום, המבהיר מה עלול לקרות במישוריות הפרלמנטרית ובמישוריות הממשלתית, אם יבצעו את פסק הדין של בית המשפט העליון.
העתירה נמשכת ו-20 משפחות כבר אכלסו את המבנים
כך באווירה כזו של התנהלות שרים בממשלה, מתנהלים להם המכתבים של המנהל האזרחי, שכאמור מושלכים אחר כבוד אל פחי האשפה. השמים לא יפלו אם המועצה המקומית של הכפר דיר ג'דיד הגישה עתירה לבג"ץ בתביעה לפינוי המבנים במעלה כרמים. העתירה בדיון נמשכת ועשרים משפחות כבר אכלסו את המבנים, שהוקמו על אדמת כפריי דיר ג'דיד. ועכשיו ימתין לנו סיפור חדש דמוי מגרון ודמוי בתי האולפנה.
שכונת בתי האולפנה בבית אל, שעניינה עומד באלו הימים למבחן ,ליתר דיוק המבחן הוא האם יש לנו בתי משפט בישראל , או שיש לנו שפע אבק של ניירות מלים , שיעשו דרכן למגירות ובמקרה המכוער לפחי האשפה.
האולפנה בבית אל זכתה לביקור של שר התחבורה, שהבהיר כי הבניה היא חוקית ואין מי שיעז להזיז מבנה אחד או איש אחד מבית האולפנה . הצהרה דומה לה הוא שיחרר גם במגרון.
אין זה מענינו של השר, שבית המשפט העליון אמר דברים שונים ופסק כבית משפט פסק דין שונה מהמלל המתלהם של שר לענייני הסתה , השר ישראל כץ.
העובדה, שהבנייה נעשתה על קרקע פלשתינית פרטית מוסדרת, אינה מעניינם של שרים וחברי כנסת , החורצים את הדין, כאילו אין בית משפט בישראל . וכשבית המשפט אמר את דברו בנושא מגרון או בתי האולפנה בבית אל , הם שולחים לעברו את כל חרצובות לשונם.
כשבית המשפט אומר שחמישה עשר מבנים בבית האולפנה בבית אל הם בלתי חוקיים , זה בכלל לא מעניינם של אותם שרים ואותם חברי כנסת היורים בליסטראות לשון בוטה לעבר בית המשפט העליון.
בכל בניין יש שש דירות , כלומר, גרות במקום 90 משפחות. הייתי מציג אותן משפחות נורמטיביות בהחלט , חדורות תחושת שליחות חזקה. הם אזרחים שבוודאי פועלים בהתאם לחוקי המדינה . המדינה היא זו הסוללת להם את כבישי הגישה , המדינה היא המחברת בתים לרשת חשמל , המדינה היא זו הדואגת לאותם אזרחים לחיבורים של מים זורמים לבתיהם.
אני נוטה לאמץ את הנחת המוצא, שכל המשפחות לא שמו לעצמן מטרה להתעמת עם החוק. הן ביקשו לתת ביטוי למאווים אידאיים, שהן מאמינות בהם, וזאת בידיעה שהם פועלים בהתאם רק לציווי החוק.
הזמן משחק לטובת המתנחלים
בפועל המתיישבים נוטלים חלק במשחק סהרורי של ימין פוליטי, ימין שהיום ממוקם במקום מכובד בכנסת ובממשלה. ימין שאינו מקבל, שקיימת במדינת ישראל סמכות של בית משפט, שיש לה זכות לקבוע, שאותן תשעים משפחות חייבות לפנות את הדירות עד סוף אפריל 2012, מועד שעומד עוד כמה ימים לחלוף לו.
אנשי מצפה כרמים, אנשי האולפנה בבית אל ו"אמנה", התנועה המיישבת, שואבים עידוד מכך שהזמן משחק לטובתם. את מצפה כרמים הם הקימו במרחק של כשבע מאות מטר מכוכב השחר, שהוקם גם הוא על אדמה פלשתינית לפני כשלש עשרה שנים.
כוכב השחר הוקם על אדמות כפריי דיר ג'דיד וכפר מאליכ. העובדה, שגם המנהל האזרחי מתייחס לאדמות האלו כאדמות של כפריים פלשתינים אינה מזיזה לאנשי כוכב השחר, אז מה הסיבה שלפתע יתרגשו במצפה כרמים. מדוע שירעדו אמות הספים בבתי האולפנה בבית אל או במגרון.
אז מה אם היה פעם ראש ממשלה בישראל, העונה לשם מנחם בגין שאמר: יש שופטים בירושלים", אבל היום יש פייגלין, ישנה "ישראל ביתנו", ישנם סהרורי הליכוד, מפלגת השלטון, שהבניה הבלתי חוקית ביהודה ובשומרון רוקדת בעוצמות רבות רק על-פי חלילם.
אל מול העיסוק המשפטי בבתי האולפנה, המכונה המשומנת של ההתיישבות בשטחים מצליחה בשקט ליצור עובדות בשטח, כמו הישוב החדש נחלת אבות, המוצג כהרחבה של אלעזר. ישוב שנבנה ברובו על אדמה פלשתינית פרטית על-פי דוח"ות של המנהל האזרחי. בעוד העתירות להחזרת האדמות לבעליהן ימשיכו להתגלגל באפס מעשה בין ערכאה לערכאה ובין רשות לרשות, בתי המידות יוקמו על תילם ויאכלסו מתיישבים חדשים.
במערכות המשפטיות הנוכחיות אנחנו נכנסים למיטת סדום של עיסוק מייגע בהתנחלויות שהוקמו על אדמות פרטיות. לצערי הרב, העובדות מדברות בעד עצמן, מפעל ההתיישבות ביהודה ובשומרון מנצח, ומנצח בגדול. ואנחנו נוחלים תבוסה מוחצת, הגם שצברנו מספר נקודות לא משמעותיות במגרון, במצפה כרמים, בבתי האולפנה בבית אל. בפועל לא הזזנו אפילו מריצה אחת.