התקופה שלנו מזכירה את ימי בית שני, ליתר דיוק, את ימי שלטון הורדוס וקודמיו, בהם קונספירציות שהסתיימו ברציחות, קבעו מי יהיה השליט הבא. המריבות ששררו בתוכינו אז, הפירוד והשנאה שאכלו כל שדה רענן והביאו לכליונה של ממלכת ישראל - כל אלה חוזרים ומצויים כעת כאן ובקרבנו. ומי שלא לומד מהעבר וחוזר על הטעויות - סופו להגיע לאותו מקום כקודמיו.
איזו גלריה מפוארת של שונאי רה"מ הציבו בכל אחד מהערוצים היום, כדי להלהיט את רוח העם, שמחפש שינוי, שרוצה שבאחת יירדו כל המחירים, יקומו בתוך שניה בתים בחינם לכל דורש, ובקיצור - אוטופיה מוחלטת. חלומות באספמיה. וכל כך קל לאמצעי התקשורת לחמם את הרוחות ולגרום לתסיסה, שעל זה נאמר "הקלות הבלתי נסבלת של...”.
הצרה היא, שחלק גדול מהעם מתפתה ברוב תמימותו ללכת שבי אחרי הסיסמאות רוויות השנאה, ולהילכד בפח של אלה שמחכים לקוסם שיוציא את השפן מהכובע. אבל בהיסטוריה אין קוסמים. יש מנהיגים, ומולם יש פוליטיקאים קטנים וחסרי מצפון. כאלה שגורל העם לא נוגע כהוא זה לליבם. אותם מעניינת רק הקופה הציבורית, שלעניות דעתם הם הם שצריכים להיות מופקדים עליה.
אם לא היינו כאלה שוטים, ומפורדים לפירורי מפלגות, לא היה גורל עמנו נתון כעת למשיסה בידי מפלגות קטנות, שאין להם דבר וחצי דבר עם טובת המדינה. כי אם כן, מדוע אינם משרתים בצבא, ויתרה מכך: מדוע הם כביכול "נהרגים באהלי התורה", ומקבלים את מחייתם מאיתנו, השכירים, העמלים, בעוד עלינו מוטל העול לשרת בצבא, לעבוד, ובכך למלא את קופת המדינה?
אם היינו זוכים להארה, להתפקחות, היינו בוחרים באחת משתי מפלגות גדולות, שבכל ארבע או שמונה שנים היו מתחלפות בראשות השלטון, כמו בארה"ב, ללא משברים, בלי סחטנות של פרורי מפלגות זניחות, וטובת ישראל הייתה יוצאת נשכרת.
גל של שנאה תהומית
מנסיוני האישי כעיתונאית, שעבדה בעיתון בו למדתי אתיקה עיתונאית שכיום נעלמה ואיננה, לא פגשתי בגל שנאה כה תהומית כלפי העומד בראש המדינה כפי שראיתי היום בכל ערוצי הטלוויזיה. אלה לא חדלים להקרין מדי כמה דקות שוב ושוב את דברי הלהג והבלע של ראש השב"כ לשעבר, שנאמרו בבית קפה פרובינציאלי, של אדם ממורמר על שלא זכה בג'וב הנכסף להיות ראש המוסד, ומעז להטיל רפש על רה"מ, ובכך טוחנים אותנו שוב ושוב עד דק.
מסע לקידום בחירות כזה רווי שנאה - לא זכור לי מימי. וכשאי-אפשר לטפול על רוה"מ סיפור על איזה ילד בלתי חוקי או מאהבת לעת מצוא, או אונס שהוסתר - שופכים עליו דברי רעל ושינאה המצוטטים לכאורה מפי אנשים שהיו בתפקיד כל שהוא פעם, בתוכם כאלה שקופה של שרצים על גבם.
זו לא הדרך. ובטח לא הדרך לדמוקרטיה. זו הדרך הבטוחה והמהירה להגיע לאנרכיה ולאיבוד הדרך.
האם בזה אנו חפצים? כי אם כן, מה שנקבל - יגיע לנו.