כשכינית אותי "אח שלי", למה התכוונת? אין לי אח, רק אחות. אין בינך לביני, לפחות עד לרגע הכינוי שלך אותי כאחיך, כל קשר דם. קשר הדם היחיד שאני יכול לחשוב עליו – ובתוך כך להצטמרר – הוא הדם שעלול לשתות לאחר דקירתך אותי, חלילה, מה שלא בלתי סביר להעלותו ע הדעת בנסיבות שבעטיין כינית אותי כך. אח.
בתוך עמי-עמך אני ואתה חיים ושנינו יודעים כי יותר מאשר "אח שלי" הוא ביטוי לקרבה הוא אות (אזהרה) וסימן (מצוקה) למשהו רע שעלול להתרחש כאן ועכשיו, בכל מקום, בכל זמן. "אח שלי" אינו ערובה לכלום. הוא ביטוי ריק ועקר. בינך לביני אין שום דבר העשוי להעיד על קרבה. ההיפך.
קורבן אקראי
מצטער. נהגתי כשורה. לפי הכללים. צייתתי, כנדרש, לרמזורים, לקווי התיחום וההפרדה, לצפיפות. קראתי את הכביש באופן שראוי לקרוא אותו ולנהוג (תרתי משמע) לפיו. אני נהג ותיק, זהיר. מעודי לא עקפתי בפראות, לא גנבתי אור לא לי ברמזור. נהגתי במהירות המותרת. אני לא יודע – וטוב שכך – לנהוג אחרת. אבל לך אצה הדרך. מיהרת. סבלנותך פקעה במקום ובזמן הלא (כן?) צפויים. נהגת בפראות. באלימות. סיכנת נפשות. מן הסתם חשת וחשבת שאני הוא זה הלוקח את החוק לידיים בעוד אתה מציית לו.
אני הייתי קרבן תורן, אקראי, מזדמן. סימנת לי לעצור. לי? אני? סליחה, על מה? עצרתי. ירדת וסימנת לי להפשיל את החלון. הפשלתי. מה העניין, שאלתי. זהו, שאין עניין, השבת. אז מה? ואז הוא התחיל לחנך אותי איך יש לנסוע. ואז הוא שאל למה אני זוחל. מי לימד אותי לנהוג. ואז הוא חזר ואמר "אח שלי" ואני לא ידעתי שיש לי אח.
שתדע לך, הוכיח אותי, שבגלל נהגים כמוך יש תאונות. בגלל צבים וחלזונות כמוך אנשים כמוני מאבדים סבלנות. זה לא אישי נגדך, אח שלי, אבל תיקח לתשומת לבך, כי בפעם הבאה מי שיסמן לך לעצור יהיה אדם שלא יעשה לך חשבון. אתה הבנת את זה אח שלי? "אח שלי" הוא אח חורג אם ימשיך לנהוג כך הוא עלול להיהפך גם לאח הורג. שומר נפשו, שומר נפשי. מי יהיה הקרבן הבא, האמתי שלו?
מה אתה מתרגש, היא שאלה בערב, בשקט של התה. אנחנו שנינו מסכימים כי זה עולם הפוך. זה לא צריך להפתיע אותך. אל תיקח ללב, תמשיך לנסוע כמו שאתה נוסע תמיד – באופן הכי חוקי, והכול יהיה בסדר.
אשרי המאמינה.