אני רואה בעיני רוחי את בן-גוריון הבא, או את בגין הבא, עומד במרכז העיר ביתר עילית, באיזה מגרש פנוי לא הרחק מבית הכנסת, ואומר: "כאן יוקם מפעל הייטק, כאן יתפרנסו עשרות אלפי המובטלים של העיר הזו, מובטלים הרשומים כתלמידים, אשר בידיהם כיום ילדים כחול אשר על שפת הים, האוכלים פיסת לחם ולא הרבה יותר. כאן, במקום הזה, אנו גם מניחים אבן פינה וגם יורים את יריית הפתיחה של ישועת מאות אלפי אנשים מידיהם של מנהיגים פוליטיים ודתיים, תאבי כבוד, כוח וכסף, המבססים את עוצמתם על הבורות, הרעב והבטלה של ההמונים.
"ורק אוסיף עוד פרט אחד קטן: מי שלא יצטרף לעבודה ואינו נכה 100%, ירעב ללחם. הוא ירעב ללחם, כי כאן, בעיר הזו, מרגע שיש השכלה כללית, ותעשיה, אין יותר תמיכות ממשלתיות, לא ישירות, לא בעקיפין, לא באשראי ולא במזומנים... ואי-אפשר ליפול סתם על מפעל הייטק, כולנו צריכים לעבור הכשרה מקצועית, ולכן החל ממחר, בכל בית מדרש תיפתח קתדרה מקצועית לשש שעות ביום, בה נלמד כולנו, אנגלית, חשבון, ג"ג, תעשיה וניהול, ובמקביל ייפתחו קורסים מקצועיים להכשרה מקצועית ספיציפית, על-פי אופי המפעל שייפתח כאן".
בפעם הראשונה יעמוד בן-גוריון או בגין מול רחבה ריקה, מול הרבה מצלמות טלוויזיה ויהיה מטרה לחיתולים עמוסים בחומר טרי ורענן כמיטב התוצרת של הילודה המבורכת, ולעגבניות אדומות. המשליכים יצולמו ותלונה תוגש למשטרה.
בן-גוריון-בגין בבני ברק, באלעד ובאום אל פאחם
בן-גוריון-בגין שלנו יעשה את זה גם מחוץ למסגד באום אל פאחם וגם באלעד ובבני ברק, ואפילו בעראבה ובסכנין. בהמשך, כשיחזור שוב לאותם מקומות, כבר יביטו בו מחלונות הבתים, ואז איש אמיץ-לב יזמין את בן-גוריון-בגין (להלן משיח) להעביר אצלו את השבת. משיח, שבקושי יודע איפה כותל המזרח, יופיע בבית-הכנסת, הוא יכובד בגלילה, עיני הקהל יינשאו אליו, "משיח, משיח הוט געקימען, משיח בא". אשתו השמוצניקית של משיח תשב בעזרת הנשים, ותרגיש לגמרי לא מודרת, אלא אהובה ומקובלת. היא תמחה דמעה שהתגלגלה על לחייה. בפעם הראשונה בחייה הרגישה צורך פנימי להודות לאלוהים על שזיכה אותה להיות חלק מהמהפכה הזו.
הילדים של משיח, שרק לפני חודש לא הבינו מה זה החבלים שיורדים לילדים החרדים מהצדעיים, ללחיים, כבר יבקשו מאבא ומאימא לגדל גם, אבל ההורים הסכימו רק על צד אחד. הפגנת הזדהות, סחתיין, אבל שתי פאות ללחיים זה כבר עובר את הגבול.
משיח שלנו יודע מה חשוב ומה לא חשוב, הוא מבין את שורש הבעיה והוא מתגייס, מתגייס בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. משפחתו וחברים מסייעים לו, המשק מתעורר, מיליונים של דולרים עומדים בתור להיתרם למצווה החשובה הזו. מדובר באביב זמני. מאות אלפי אנשים עם ראש על הכתפיים, עם רעב תעסוקתי חסר גבולות, עם כישורי לימוד הרבה מעבר לממוצע, ועם זאת - עם ציפיות שכר לא גבוהות. זו ההשקעה עם ההחזרה הכי מהירה, אשר שכר כפול בצידה, גם שכר כלכלי וגם שכר ערכי, אור לנו ואור לגויים.
אבל הרכבת דוהרת, משיח אין רק פעמיו נשמעים, והם כל הזמן מתקרבים, אבל לא מגיעים, פעמי משיח הנה זה בא? או לא בא? נו, שיבוא כבר.
איום על שלטונם לדורות של ביבי-ברק
משיח הוא האיום היחיד על שלטונם לדורות של ביבי וברק. בין אם יש למתוח עליהם ביקורת קשה ובין אם לאו, הם כבשו את הבסטיליה באורח דמוקרטי, ושום ספין ושום יללה של פוליטיקאי ביבים לא יערערו את מעמדם. איש לא צריך לשריין את ברק, ביבי יוכל למנותו לשר אחרי הבחירות בין אם יהיה ח"כ ובין אם לאו, כך שברית בין הכתרים הזו תשרוד גם את הבחירות האלה, תשרוד אותן בהליכה...
בחירות בלי התמודדות אמיתית זה כמו חמור בלי אתון, זה כמו משחק מכור, ואנו רוצים מהות ולא ספינים, פתרונות ולא קשקושים לפידיים. משיח יכול להופיע בכל דמות, בין אם מתוך הפוליטיקה ובין אם מחוצה לה, בין אם מקרב הגברים או הנשים. זה יכול להיות אדם בודד או קבוצה.
ברור שלא מדובר בביבי-ברק. הם שבויים כעת במערכה אחרת, חשובה לא פחות. מדובר במשיח אשר יאיים מחד-גיסא על ההגמוניה השלטונית של ביבי-ברק בדרך דמוקרטית ולא עקלקלה, ויצוק תוכן לפעמי המשיח הנשמעים בכל אוזן חרדית או ערבית בתקווה לישועה, בעיקר בתחומי העוני, הבורות והיעדר התעסוקה (ומשם לשירות, לשיתוף ולהתחשבות הדדית - הדרך מובטחת).