אני רוצה להתחיל בשני סיפורים אישיים. אני בוגר החינוך הממלכתי דתי. בתיכון למדתי בבית הספר יבנה בחיפה, מנהל התיכון רב-הון הוא המחנך היקר והטוב ביותר שהיה לי, על-אף שדעותינו כבר אז היו חלוקות במספר תחומים.
האיש היה חרדי יותר מכל חרדי, יקה יותר מכל יקה, אך בלבושו לא היה שונה מכל חבר כנסת או מנהל מפעל,
עיתון הארץ מתחת לבית שחיו (אולי בבחינת דע את היריב), אכול ספקות רבים מאוד, אותם הביע רק בשיחות אישיות, בכל הנוגע לציונות כפתרון הנחוץ לעם היהודי. וכאמור, מחנך משכמו ומעלה.
שתי אנקדוטות: עוד אנו יושבים בכיתות ולומדים, מופצת השמועה שאשכול נפטר. היו בבית הספר שני אחים, ילדים של רוויזיוניסט חיפאי ידוע, שאת שמו לא אזכיר, וקול צהלה נשמע מפי שניהם. הקול הגיע לאוזניו של רב-הון. באותה שנייה פסקו כל הלימודים בבית הספר, והתלמידים והמורים נקראו לאודיטוריום. לא זכור לי אף פעם דגל בבית הספר, אך היה כבר דגל באודיטוריום, בחצי התורן.
רב-הון, מבויש ונעלב, נפגע וכואב, סיפר לנו מה עובר עליו כאשר תלמידים שלו צהלו במותו של אדם, צהלו במותו של יהודי, צהלו במותו של ראש ממשלה יהודי. כולם יצאו מהאודיטוריום עם מטען לחיים. שטות ילדותית קטנה, ומטען לחיים בתמורה.
זה איש חרדי.
לי אישית התקלקלה האמונה במהלך השנים של הלימוד בבית הספר. הדבר קיבל ביטוי מיידי בכך שהפסקתי לבוא לתפילות בבית הספר. הייתי מגיע בזמן, אך לא נכנס לתפילה. מצב כזה הוא בלתי אפשרי בבית ספר דתי, זה בערך כמו לשבת עם הגב למורה במהלך השיעור. ועבירות משמעת מתמשכות מגיעות בסופו של דבר לטיפולו של מנהל בית הספר. הוא ביקש לראות אותי, שאל אותי כמה שאלות, דיבר עם הוריי, ושחרר אותי מתפילות - דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי בבית ספר דתי.
להוריי הוא אמר בפועל (לא הייתי שם): מי שאינו יכול נפשית להתפלל, אין צורך שיתפלל, וכי די לו לאדם במצוות כיבוד הורים, במצוות יישוב ארץ ישראל, ובעוד הרבה הרבה מצוות שאדם מקיים בין אם הוא יודע על כך אם לאו, ואל שאר המצוות הוא יגיע ככל שתעמיק אמונתו.
הוא הוסיף ואמר שממילא איש לא מקיים את כל המצוות, והרבה אנשים עם סממנים חיצוניים דתיים, בפנימיותם רחוקים מהדת. ועל כן רצון של תלמיד שפיו לבו שווים, מחייב את המערכת, ודאי כאשר היא מתחשבת כל כך הרבה באלה שפיהם וליבם אינם שווים.
זה איש חרדי.
איש חרדי שהתפרנס למחייתו כמנהל בית ספר. איש חרדי שיש לו מחלוקות עם השלטונות, אך מכבד אותם. איש חרדי הרואה ייעודו בחינוך, בשמירת הגחלת. איש חרדי המבין את הקונפליקט בין דת למדינה, שומר דעותיו לעצמו, ועוזר ומסייע למתבגרים להתמודד. איש חרדי שהקנה כלי לימוד לתורה, גמרא, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, וכל השאר. איש חרדי אשר בכלל לא בטוח באלוהות אך מאמין בה בכל יישותו.
הוא מאמין. הם עובדי כוכבים
הדוגמה הזו, רב-הון, היא היפוכם הגמור של מנהיגי העדות החרדיות בישראל. רב-הון הוא החרדי האמיתי. הם מתחזים. הוא איש מאמין. הם עובדי כוכבים ומזלות. כיצד יכול מנהיג לגרום לנתיניו לחיות בעוני ובדוחק כה גדולים? זה מנהיג זה?
כיצד יכול מנהיג לגרום לנתיניו להיות בורים כאלה? איך הם ישתכרו ללא שפה זרה, ללא מתמטיקה, ללא פיזיקה, ללא גיאוגרפיה? מה ייצא מהילדים האלה? מה יחשבו הילדים האלה על הוריהם כשיגדלו? מה הם יגידו על ההזנחה, על חוסר הדאגה, על הייבוש המחשבתי אותו נאלצו הוריהם לקבל כי חיו במשטר טרוריסטי אשר אילץ אותם ללכת בתלם מחשש שיבולע לשמם ולשידוך של הילדים שלהם? כיצד יכול מנהיג לגרום לנתיניו להתבטל ממלאכה? להימנע מלפרנס את משפחתם? היכן נשמע כדבר הזה? זה מנהיג זה?
יש בקרב החרדים בישראל מנהיגי אמת, ולא רק נביאי שקר, יש בקרב החרדים בישראל כוחות משכמם ומעלה. כוחות אלו מושתקים באמצעות דיקטטורה טוטליטרית תאבת כסף ושלטון, ויש לעזור להם להרים ראש, להפיץ את ההנהגה הדתית/פוליטית הנוכחית לכל עבר, ולהציל מאות אלפי ילדים בישראל מחיי עוני, בורות ובטלה.