כמו בתרגיל בחוג לתקשורת במסגרת קורס על "מות העיתונות הכתובה" קמו אזרחי ישראל לבוקר שבו בעוד כותרות העיתונים דיווחו על פיזור הכנסת, הרי שאתרי האינטרנט בישרו על תמונת המצב האמיתית לפיה בוצע מהפך בזק לילי במסגרתו בוטלה הקדמת הבחירות והוקמה ממשלת אחדות בהשתתפות קדימה והליכוד.
בצהרי היום, עם שוך הסערה, התפניתי לערוך ספירת מלאי של המנצחים והמפסידים בעקבות המהלך המפתיע של השנים האחרונות בפוליטיקה הישראלית.
מנצחים: נתניהו, חצי מהח"כים המכהנים, אהוד ברק ו...שלי יחימוביץ'
בראש רשימת המנצחים ניצב כמובן ראש ה
ממשלה -
בנימין נתניהו. נתניהו, בניגוד לדרך בה הציג את הדברים, נגרר למערכת בחירות מוקדמת ומיותרת רק בשל איתותיו של איווט ליברמן, אשר ביקש, ככל הנראה, לנסות ולעכב את הגשת כתב האישום נגדו בעוד מספר חודשים וחפץ בהקדמת הבחירות.
ואולם, אין חולק כי נתניהו, אשר בקדנציה הראשונה שלו היה טירון פוליטי שלא ידע לתחזק קואליציה, מתגלה בקדנציה השניה שלו כשועל פוליטי שאינו נופל ברמתו מאריק שרון. שמו של נתניהו (ומאחוריו גם יועצו הנאמן
נתן אשל המכונה ע"י
אהוד ברק "נתן החכם") רשום בקדנציה הנוכחית על שלושה מהלכי שחמט מבריקים בסגנון "קספארוב".
הראשון שבהם היה כמובן החבירה לאהוד ברק כנגד כל הסיכויים - מהלך שגרם לסיעה הגדולה ביותר בכנסת, קדימה, להיות מפלגה לא רלוונטית, העומדת בראש אופוזיציה מסוכסכת ומפולגת (כצל'ה ו
אחמד טיבי, זחאלקה ו
אורי אריאל) וללא אג'נדה של ממש.
המהלך השני, ערב פרישת מפלגת העבודה מהקואליציה והליכה כפויה לבחירות, נרקם בעזרתו של מפקדו לשעבר בסיירת מטכ"ל והוביל לפילוג מפלגת העבודה והקמת סיעת "העצמאות" שכל מהותה ומטרתה הינה שימור הקואליציה הנוכחית.
נתניהו, התבטא פעמים רבות בשיחות סגורות אודות העובדה כי יריביו אינם מודעים לכך שהוא כבר אינו אותו נתניהו הישן שממתין להתפתחויות אלא למד להיות פוליטיקאי יוזם, אך גם הפעם, כשכל המערכת הפוליטית קופאת על שמריה ומתכוננת בלהט לבחירות, שלף ראש הממשלה שפן נוסף מהכובע בדמות ממשלת אחדות והפעם בנזיד עדשים במחירי סוף עונה בדמות שר ללא תיק ומספר ועדות זניחות בכנסת.
אין ספק כי מדובר במהלך מתוחכם בסגנון אריק שרון, אשר מעלה את נתניהו לצמרת הטקטיקנים הפוליטיים בהיסטוריה של מדינת ישראל.
לבד מנתניהו אפשר לרשום עוד כמה שחקנים פוליטיים ברשימת המנצחים: כך, למשל, אהוד ברק והסיעה הוירטואלית "עצמאות" זכו ל"חסינות" בדמות עוד שנה וחצי בכנסת. במקום שהשבט יאמר את דברו ויפלוט אותם מהחיים הפוליטיים, ברק קיבל הזדמנות נוספת לנסות ולשקם את דימויו הציבורי (מה שכנראה כבר לא יקרה) או לחלופין, לנסות ולשפר את סיכוייו לקבל שיריון מפקודו לשעבר.
ניצולים נוספים בתוכנית הריאליטי המכונה "הכנסת ה-18" הם חצי מחבריה שהיו צפויים לאבד את מקום העבודה שלהם. במיוחד בולט ח"כ חדש בסיעת קדימה בשם יובל צלנר שהיה אמור לכהן כח"כ תקופה קוריוזית בת 4 חודשים וכעת יכול לצבור זכויות פנסיוניות בהיקף גבוה הרבה יותר.
אמנם, רוב הפרשנים הפוליטיים מצרפים את שמה של יחימוביץ' לרשימת המפסידים מתרגיל "נתניהו-מופז" אך נראה כי מדובר בחשיבה קצרת-מועד שאינה צופה פני עתיד. בטווח הזמן המיידי יחימוביץ', שהייתה צפויה לקבל בבחירות המוקדמות כ-20 מנדטים, אמורה להתנהל באופוזיציה עם כוח דליל המונה 8 מנדטים בלבד. ואולם, נראה כי יחימוביץ' עשויה לבנות את עצמה באופוזיציה כאלטרנטיבה שלטונית יחידה.
אם בקיץ 2012 תתחולל שוב מחאה חברתית, שתזכה לסיקור תקשורתי אוהד, הרי שיחימוביץ' שחרטה על דגלה את הנושא החברתי-כלכלי עשויה להיות הגורם הפוליטי אשר יגרוף את מלוא הפירות כתוצאה ממנה, כאשר
שאול מופז שכבר הלך לריקושט לרכוש אוהל לקיץ הקרוב יצפה במחאה מלשכת השר ללא תיק.
מפסידים: יאיר לפיד, אריה דרעי, ציפי לבני ושאול מופז
לא קשה לנחש את פרצופו של
יאיר לפיד הבוקר עם הישמע דבר התרגיל שנרקם בין מופז לנתניהו. לפיד, שנאלץ לפרוש מהגשת "אולפן שישי", להקים מפלגה, אשר יש מי שכינה אותה כבר כ"מפלגת הבעת' הישראלית" לאור תקנונה הדיקטטורי המבטיח את שלטונו של לפיד ג'וניור עד שנת 2020, ולהיות הלהיט התורן של בחירות 2012 מוצא את עצמו עמוק בתוך הפריזר הפוליטי כשהוא לא רלוונטי למשך 18 החודשים הקרובים.
כמוהו גם
אריה דרעי שנאלץ לדחות שוב את הקמבק הפוליטי שלו. בפעם הקודמת, נדחה הקמפיין של דרעי לראשות עיריית ירושלים בחסות החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים כי טרם הסתיימה תקופת הקלון שלו. הפעם, דרעי שנראה נחוש להוכיח את האלקטוראליות שלו, שוב "יצא בחוץ". היתרון היחיד של דרעי, אשר העניק לו רק את המקום השני בטבלת המפסידים, נעוץ בכך שבניגוד ללפיד, דרעי הקפיד לשמור את הקלפים קרוב לחזה וטרם הודיע במפורש על התמודדות בבחירות לכנסת ה-19.
האם היו אלה שוב חושיו הפוליטיים החדים של דרעי, אולי מידע פנים כלשהו הנעוץ בקרבתו לליברמן, או שמא רק קיום מנהג מסורתי שלא לקיים פעילות בתקופת 30 ימי האבל על מות אביו. כך או כך, דרעי שדומה כי טרם בחר אם להתמודד במסגרת רשימה חדשה או לנסות ולהתברג מחדש בצמרת ש"ס קיבל זמן נוסף לחשיבה והתארגנות.
ומה נאמר על
ציפי לבני? דומה שהאמירה הידועה של
אבא אבן על הפלשתינים לפיה "הם מעולם לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות" מתאימה גם לתקווה הלבנה מרמת החייל ככפפה ליד. תחילה, קיבלה לבני את ראשות הממשלה על מגש של כסף מידי אולמרט, אך לא השכילה להקים ממשלה; אחר כך קיבלה את מספר המנדטים הגבוה ביותר בבחירות האחרונות אך כשלה בשנית; מאוחר יותר, קדימה בראשותה הפכה למפלגה אנמית ולא רלוונטית; ולבסוף, באה התבוסה הצורמת למופז שהפכה את לבני למחליפה האולטימטיבית של
שמעון פרס כ"לוזרית" של הפוליטיקה הישראלית (או "פוליטיקאית חדשה" כמו שהיא קוראת לזה).
ומלבני ליריבה הדגול - שאול מופז. אמנם, בטווח הקצר נראה כי מופז שעמד לאבד על-פי הסקרים כשני שליש מכוחה של קדימה מצא לעצמו קרש הצלה נוח וכורסת עור צבי מפנקת למדי. ואולם, דומה כי מחנה המרכז-שמאל - אשר אחרי קולותיו מחזר מופז - קיבל את המהלך האחרון בקרירות מובנת ועם קב של חומטין. מופז, שזכה לעדנה מחודשת ולטורי דעה מפנקים על-ידי
בן כספית,
נחום ברנע ו
ארי שביט צפוי להיות מוכתר בקרוב מאוד כ"שקרן" של הפוליטיקה הישראלית.
אמנם, הנשיא פרס, שהחליף בעצמו במהלך הקריירה הפוליטית דעות ומפלגות, המציא בשעתו את הביטוי המונומנטאלי "רק חמור לא משנה את דעתו", אך במקרה של מופז דומה כי הוא יאופיין וייזכר על-ידי מחנה השמאל רק בהקשר של הרישא של המשפט. אחרי סאגת "בית לא עוזבים" בטרם עזיבת הליכוד, אחרי סטטוס הפייסבוק החד-משמעי המצהיר שלא יצטרף לנתניהו, דומה כי משימת שיקום האמינות של מופז תהיה משימה בלתי אפשרית.