השבוע מלאה הארץ קריאות של אנשים רבים, שהתגודדו בכיכרות, ומתחת לכל עץ רענן זעקו "העם רוצה צדק חברתי". הם צודקים במובן מסוים, כי אכן עם ישראל איבד את הלכידות המפורסמת שלו, את האחדות, את העזרה לזולת. את השוויון הערכי.
פרשתנו נפתחת בפסוקים הבאים: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ ... וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".
הפשט כאן ברור מאוד, אתן לכם שלום ושפע כלכלי, ואחר כך תקבלו שלום ביטחוני, מדיני.ותחיו באושר ובעושר. כלומר המוטיב של השלום חזק כאן מאוד, שלום בין הכל, בין הנמר והגדי שירבצו יחד והזאב והכבש, שלום עולמי גדול.
אם נחפור מעט, נגלה פירוש מדהים לשלום האמיתי, אליו כיוון ה'. האבן עזרא אומר: "ונתתי שלום בארץ:
ביניכם". כלומר, אולי דווקא מפני שאתם יושבים כבר איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו אז השלום ביניכם הולך ומתפורר קצת, אין אחדות, אין לכידות, חיי שפע ורווחה, מובילים להסתגרות, פיסית ונפשית, אתם תהיו עשירים, תבנו לכם כל אחד בית מפואר, עם גדר גבוהה שמקיפה אותו, איש לא יטריד אתכם, ואתם לא תשמעו את זעקותיהם של אחיכם המסכנים בחוץ. אתם ספונים בבתיכם, והבלי העולם הזה לא מעניינכם. איפה הערבות ההדדית הזאת של "כל ישראל ערבין זה לזה"? נמוגה בשפע הכלכלי. בשקט, בבטחה.
כשעם ישראל במצוקה, במלחמה, הלכידות בו מדהימה, אך, בתקופות שפע ושלווה, שוב צצות המחיצות, שוב מסתגרים בבתים גבוהים, מוקפים חומה קרירה.
והרמב"ן מוסיף: "ונתתי שלום בארץ, שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו". כלומר את כל מרצכם תשקיעו באהבה, בעזרה איש לאחיו, ולא תתעלו את יצרכם, הרע, הנמהר, למלחמה איש באחיו, כי שלום אמיתי, מתחיל בראש ובראשונה בין אחים.