מדינה שמחה
מי אמר שהמדינה בדיכאון? לפחות על-פי הנתונים הסטטיסטיים שפורסמו לרגל יום ירושלים, יש לנו מדינה שמֵחה, בניגוד לסטיגמה הרווחת בתקשורת.
87% מתושבי ישראל מרוצים מחייהם. אפילו החבר'ה משיינקין בתל אביב מרוצים באחוז דומה (86%), ובירושלים הבירה מובילים במדד האופטימיות עם לא פחות מ-89%.
על-פי אותם נתונים, שביעות הרצון באה לידי ביטוי בעיקר במקום העבודה, אך גם מהמצב הכלכלי ומרמת ההכנסה. אז אולי הגיעה השעה לזרוק את הפרוזק לסל וחסל? והעיקר, תחייכו!
תקשורת חיובית
לא סוד הוא שכלי התקשורת מוּנעים לא במעט על-ידי שיקולי רייטינג. ומכאן הרושם שלפעמים הם לא רק מדווחים על חדשות, אלא גם יוצרים אותם.
בניגוד לתמונה המצטיירת בקרב הציבור, דיווחה המשטרה לאחרונה על ירידה ניכרת שחלה באלימות בני נוער בשנים האחרונות. הסיבה לרושם המוטעה מיוחסת, איך לא, להשפעה התקשורתית. אולם זו טעות לחשוב, כי אם בעבר לא דוּוח על מקרי אלימות רבים, והם לא הגיעו לידיעת הציבור, הם לא היו קיימים.
דומני כי בתחום זה ראוייה התקשורת לכל שבח. בזכות ההדים התקשורתיים הרועמים נושאי אלימות ופגיעה בנשים עולים לסדר היום הציבורי ומחייבים את הרשויות השונות לטיפול בהם מתוך התייחסות רצינית. ואם הסטטיסטיקה לא משקרת, ואכן חלה ירידה באלימות בני נוער, אין ספק שגם לעיתונאים, כלבי השמירה של הדמוקרטיה, יש חלק בה.
נורה אדומה
אומרים שהצדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. לכן הנתון המדהים שהוצג בסקר שערכה המכללה האקדמית בנתניה, לפיו רק 8%(!) מאזרחי ישראל סבורים שהעבריינים מקבלים עונשים ראויים, חייב להדליק נורה אדומה במערכת המשפטית.
יש להחמיר בעונשם של עבריינים, באופן שהעונש ישקף את חומרת הפשע, ולא פחות ירתיע אחרים ממנו.
דומה שאי-אפשר להתעלם מהקשר בין נתון זה לנתון אחר, המצביע על כך ש- 90% מהמשפטים הפליליים מסתיימים בהסדרי טיעון. אתם שומעים טוב? עם כל הכבוד, נכון שעסקות הטיעון מקצרות את ההליכים המשפטיים, ובכך מקילים על העומס בבתי המשפט.
אולם הן גם עושות 'חסד' עם העבריינים, ומפחיתות במידה ניכרת את עונשם, אף שזה לרעת החברה. למרבה הצער הן הפכו לנורמה, במקום לברירת מחדל. איפה הצדק? פלא שאמון הציבור במערכת השופטת ירוד ביותר?
טיפול שורש
מכירים את הבדיחה על חכמי חלם, שבמקום לתקן גשר רעוע, בנו לידו בית חולים כדי לטפל בפצועים שנפלו מהגשר? לכן, עם כל הכבוד להגברת הנוכחות המשטרתית בשכונות, דומה כי קציר האלימות, בסוף שבוע שעבר, מוכיח שלא די בכך.
כדי להתמודד עם בעיית האלימות דרוש טיפול שורש, חינוך (וסליחה על הקלישאה) ושוב חינוך. צריך לצמצם את החשיפה לסרטי אלימות בטלוויזיה ובאינטרנט. כל זאת בצד אכיפת החוק וענישה ביד קשה. אולי אז יבוא לרחובותינו גואל.
כספומט של המדינה?
האם מדינת ישראל הפכה לכספומט של הרכבת הקלה בבירה? לפחות כך נראה על-פי הידיעה שפורסמה בחדשות, לפיה המדינה תממן את הרכבת ב-8 מיליון שקלים לשנה, בגלל מיעוט נוסעים ביחס לתחזיות.
דומני שהבייבי הזה של סיטיפס עבר כבר את תקופת ההרצה, ועתה הגיע הזמן שהרכבת תעמוד על רגליה לבד באופן עצמאי. את האצבע המאשימה על נוסעים מעטים על החברה להפנות רק לעצמה. אין ספק שתקלות תכופות מדי ברכבת, תאונות, ומעל הכל הקנסות הגבוהים המוטלים על הנוסעים שלא בצדק - מרתיעים נוסעים רבים מלהשתמש בשירותי הרכבת.
במקום לתקן את התקלות הטכניות באמצעי התשלום על-ידי הסברה נאותה (במודעות ברכבת, בעלונים ובכרוזים), כמו גם על-ידי תיאום קודים עם 'אגד' בכרטיסי המעבר - החברה בוחרת לגזור קופונים על חשבון הנוסעים ולחלוב את הקופה הציבורית. האם לא די במיליונים שהמדינה גילגלה בהתקנת הרכבת? די לעושק!
חזקות במדעים
מי אמר שבנים יותר חזקים מבנות במתמטיקה? לפחות הסטטיסטיקה מוכיחה אחרת. ממוצע הציונים בבגרות ברמת 5 יחידות זהה אצל שני המינים (כ-84). ואילו ככל שהיחידות נמוכות יותר, הפער גדֵל, כן ניחשתם, לטובת הבנות! בעוד הציון הממוצע של הבנים, ברמת ארבע יחידות, הוא 75.52, אצל הבנות הוא עומד על 80.16. ואילו ברמת שלוש יחידות, הבנים קוצרים ממוצע של 75.35, והבנות - 78.36.
האם לא הגיעה השעה להתנער מסטראוטיפים ישנים, כאילו נשים הן המין החלש גם במדעים המדויקים? דומה שלא רק בחינות הבגרות, אלא גם המגמה הגוברת בעשור האחרון של שילוב נשים במתמטיקה ובמדעים, מוכיחה זאת.
נתונים אופטימיים
מהנתונים הסטטיסטיים (בהנחה שאינם משקרים), שפורסמו לרגל יום ירושלים, עולה כי אוכלוסיית העיר הוכפלה פי כעשרה מאז קום המדינה (מכ-80 אלף ל-800 אלף). אולם בצד נתון מעודד זה החדשות הרעות הן שהאוכלוסיה היהודית, המונה כ400 אלף נפש, מהווה רק מחצית(!) מכלל האוכלוסיה העירונית. האם שכחנו שמדובר בבירת מדינת היהודים?
עם זאת, הנתונים מצביעים על כך, שהמשיכה של תיירוּת חוץ ופנים בבירה היא בעיקרה למוקדי יהדות עתיקים: בראש ובראשונה לכותל, כמו גם לרובע היהודי ולהר הזיתים. מעל הכל אי-אפשר להתעלם מכך, שירושלים מובילה במדד האופטימיות במדינה. בניגוד לתדמית המצטיירת בציבור, כ-90% מתושבי העיר מרוצים מחייהם (אתם קוראים נכון). מי אמר עיר בדיכאון?
די לדוספוביה
עיתונאי קטן,
אתה שואל אם החרדה שלך מחרדים היא חשש לגיטימי או סתם גזענות. ובכן, אחרי שקוראים את טורך, התשובה ברורה מאליה: גזענות, ושוב גזענות, וחוזר חלילה. כבר הכותרת, הצובעת אותם תמיד בשחור, מצביעה על כך, ולא פחות הצורך לגונן על ילדך - מפני מי? מפני מחבלים או פושעים? לא, מפני אחֶיך החרדים שלא נראים ומתנהגים כמוך.
ובכלל, אדם נאור נבחן בכך שהוא יודע לקבל את האחר, גם אם הוא שונה ממנו. והאם אתה שוכח שסבך, או סב-סבך היה נראה בדיוק כמוהם? וכיצד אתה מצפה מהם להיות פתוחים וסובלניים, בשעה שאתה מפגין כלפיהם אנטי סובלנות מובהקת? ואל תשכח, יתכן ויבוא יום וגם אתה תזדקק לשירותיה הטובים של '
יד שרה' או של ארגון חסד חרדי אחר.
ובכלל, האם החרדים אינם אזרחי המדינה, המשלמים מיסים? אז מדוע אין להם הזכות לטייל בפארק הירקון בדיוק כמוך? די לדוספוביה!
אמת או שקר
חידה לוגית לדניאל מעוז: שקרן (המחליף גירסאות כמו גרביים), אשר טוען כי הוא דובר אמת - דבריו הם אמת או שקר?
התשובה במהופך: שקר.