מנהיגות ראויה אינה מאפשרת לדעת קהל בינלאומית למנוע מימוש חזון ומדיניות ביטחון לאומי. דעת קהל שלילית ולחץ בינלאומי הם חלק בלתי-נפרד מתולדות העם והמדינה היהודיים, ומטרתם למחוק את הייחודיות היהודית הדתית, הלאומית, התרבותית והטריטוריאלית.
העצמת הריבונות היהודית פוגעת אומנם בפופולריות של ישראל בזירה הבינלאומית (חוץ מארה"ב ומספר קטן של מדינות), אך משדרגת את ההערכה כלפי ישראל כמדינה מונחית-עקרונות. לעומת זאת, הסגת הריבונות היהודית, תוך כניעה לדעת קהל בינלאומית, מקרינה חולשה, מחריפה לחץ בינלאומי ומכרסמת בהערכה כלפי המדינה היהודית.
דעת הקהל הבינלאומית לא השתפרה בעקבות נסיגות ישראל מסיני (כמעט פי שלוש משטח ישראל!) ב-1957 ו-1982, יבוא טרוריסטים פלשתינים ב-1993 ממחנות טרור במדינות ערב לסף הדלת של קורבנותיהם המיועדים, והעברת 100% מעזה ו-45% מיו"ש לרשות הפלשתינית.
אבל, הליכה נגד הזרם היא תנאי-מוקדם לפריצת-דרך של האנושות בכלל ושל העם היהודי בפרט. קריאת תגר על תובנות ומוסכמות היא סגולה יהודית ששמרה על החזון היהודי ותרומתו הייחודית לאנושות. היא סוד הניצחון היהודי על השואה, החורבן, העקירה מהמולדת, הפוגרומים, העלייה על המוקד, הגירוש וההפליה.
אילו היה העם היהודי נכנע לדעת הקהל הבינלאומית, היה דן עצמו לכליה.
תאודור הרצל נתקל בהתנגדות רוב העם היהודי ומרבית דעת הקהל הבינלאומית, שהציגו את חוזה-המדינה כהוזה-משיחי.
רה"מ
דוד בן-גוריון החליט על הקמת המדינה בניגוד לעמדת מרבית מנהיגי מפלגת העבודה ויהדות ארה"ב ולמרות לחץ ברוטאלי של מזכירי המדינה וההגנה האמריקניים, ה-CIA וה"ניו-יורק טיימס". בניגוד לדעת הקהל הבינלאומית, הוא הכריז על ירושלים כבירת ישראל, התנגד לבנאום העיר, לחזרה לגבולות טרום-מלחמה, ולסיום "כיבושי הנגב" ולשיבת הפליטים הערביים לישראל.
רה"מ לוי אשכול פתח ב-1967 במלחמת-מנע מול מצרים וסוריה, איחד את ירושלים ובנה מעבר לקווי 1949חרף דעת הקהל הבינלאומית ואזהרות נשיא ארה"ב.
רה"מ
גולדה מאיר הורתה לבנות את גילה, רמות, הגבעה הצרפתית ופסגת זאב בירושלים (כ-150,000 יהודים), למרות דעת הקהל הבינלאומית ולחץ נשיא ארה"ב.
רה"מ בגין ושמיר זכו לביקורת בינלאומית קשה על אמונתם שירושלים המאוחדת, יו"ש ורמת הגולן הם חלק בלתי-נפרד מהמדינה היהודית. אך לצד הביקורת הייתה הערכה להתנהלותם מונחית העקרונות, שזיכתה אותם בהרחבה חסרת-תקדים של שתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב. השמדת הכור הגרעיני העירקי ב-1981 בוצעה למרות לחץ וגינוי בינלאומיים סוחפים.
הנסיבות הגיאו-פוליטיות ב-2012 משופרות באופן דרמטי מנסיבות 1992-1948 מבחינה דמוגרפית, כלכלית, טכנולוגית, צבאית ודיפלומטית. חשיבות ישראל משודרגת על-רקע הרחוב הערבי/פלשתיני הגועש האנטי-מערבי, הקצנת איום הטרור המוסלמי ברחבי העולם, החרפת האיום הדמוגרפיהמוסלמי באירופה ואיום הגרעין האירני.
סקר "גאלופ" מתעד שיפור שיטתי בתדמית ישראל בארה"ב - 71% תמיכה לעומת 19% לפלשתינים - ולפי "סקר ראסמוסן" 18%:63% סבורים שקיימת מלחמת תרבויות בין המערב לאסלם.
המציאות הבינלאומית מהווה הזדמנות לשדרוג דרמטי של מצבה הביטחוני של ישראל, ואין להקריבה על מזבח דעת הקהל הבינלאומית.
מנהיגים המזגזגים כדי לפייס דעת קהל בינלאומית, אינם מפגינים אחריות אלא רפיסות, תוך סיכון קיום המדינה היהודית.