משרד המשפטים מקדם בימים אלו חקיקה אשר תגדיל משמעותית את מספר הגופים אשר יהיו רשאים לעקוב אחר תושבי המדינה. מדובר למעשה בהרחבת חוק נתוני תקשורת אשר נחקק בשנת 2007 ומסדיר שורה של כלים כגון: מעקב אחרי מסרונים, הודעות אלקטרוניות, קבצי מחשב אשר רשאים ארגוני אכיפת החוק (משטרה, משטרה צבאית, רשות המיסים, רשות ניירות ערך) לקבל מספקיות האינטרנט ומחברות הטלפונים.
בעקבות בעיות אשר התגלו עם חקיקת החוק החליט משרד המשפטים להתיר לרשויות נוספות כגון: משרד החקלאות, רשות העתיקות, המשרד להגנת הסביבה ועוד לעקוב גם כן. הנימוק לכך הוא שעצם ההרחבה תאפשר איזון ראוי בין צורכי החקירה ואכיפת החוק לבין ההגנה על חופש הפרט.
ואני אומר - שטות מוחלטת אשר לא תיצור הפרדה בין עבריינים בפועל לבין אזרחים תמימים אשר ישהו בזירה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. משרד המשפטים היה צריך לעשות הפרדה בין עבריינים מועדים לבין כלל אזרחי ישראל, ולעקוב אחרי העבריינים. כך היה יוצר איזון מוחלט בין ההגנה על חופש הפרט ובין מניעת פשעים.
לפני יומיים דחה בג"ץ את העתירות שהגישו נגד החוק האווילי האגודה לזכויות האזרח ולשכת עורכי-הדין, אך התנה זאת בכך שלא יתקבלו אישורי מעקב ללא אישור שופט. ההצעה הועברה לפני כשבועיים לכל משרדי הממשלה על-מנת שהכנסת תאשר אותה עד לסוף שנת 2012.