כל מי שנכח בשני ימי כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי ב-29 - 30 במאי 2012 לא יכול היה שלא להתרשם שאנו קרבים מאוד לנקודת הכרעה בסוגיית הגרעין האירני. דבריהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והשר יעלון ו"שפת הגוף" שלהם לא הותירו מקום לספק, כי "שעון החול" הולך ואוזל בקצב מהיר. מדבריהם ניתן לעמוד בבירור על השיקולים המרכזיים העומדים בבסיס תמונת המצב, כפי שזו נראית כיום לממשלת ישראל:
א. כל המאמצים שנעשו בשנים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, להניא את אירן מהמשך פיתוח יכולת גרעינית לא נשאו פרי. בכלל זה ניתן לציין את הדיאלוגים המתמשכים עם אירן בפורומים שונים ומגוונים, הסנקציות הכלכליות, הפעילות לבידודה הבינלאומי של אירן ואפילו הפעילות החשאית הענפה נגד אירן שיוחסה לישראל ולארצות הברית. ישראל מברכת על הרחבת הסנקציות האמורות להיות מופעלות נגד אירן בשבועות הקרובים. עם זאת, היא אינה תולה תקוות שסנקציות אלה יובילו להפסקת הפעילות הגרעינית של אירן. מסתבר שהמאמץ לפיתוח יכולת גרעינית נתפס באירן כאינטרס לאומי עליון ומשטר האייאתולות יהיה מוכן לשלם מחיר כבד כדי לממש יעד זה.
ב. המפגשים הנערכים בשבועות האחרונים עם אירן באיסטנבול, בגדד ובעתיד גם במוסקבה, אינם טומנים בחובם תקווה של ממש לשינוי תמונת המצב. אירן יכולה להניח שפורום בינלאומי הכולל בתוכו את רוסיה וסין יתקשה לקבל החלטות מרחיקות לכת נגדה. גם לוח הזמנים של הנשיא אובמה, ובעיקר מערכת הבחירות ההולכת וקרבה, מציבים בפני הנשיא אילוצים כבדי משקל בדרך להכרעה מרחיקת לכת בסוגיית הגרעין האירני. בנסיבות אלה, אין תמה שבחסות השיחות אירן ממשיכה בפעילותה להשגת יכולת גרעינית "צוחקת כל הדרך אל הפצצה", כדברי השר יעלון. התייחסותה למפגשים עם חמש המעצמות וגרמניה אינה משקפת רתיעה כלשהי ותחושה של דחיפות. להפך, היא מפגינה מידה רבה של שאננות, ביטחון עצמי ואפילו זלזול ביכולת לפגוע בה.
ג. ישראל מאוכזבת למדי מהתנהלות ממשל הנשיא אובמה במפגשים עם אירן. אין ספק שמנקודת ראותה של ישראל קיים פער בולט בין ההתנסחויות הנחרצות של ממשל אובמה בסוגיית אירן לבין תרגומן לעמדות קשיחות בדיאלוג המתנהל איתה. ראש הממשלה הבהיר במפורש, כי רף הדרישות המוצגות לאירן במסגרת השיחות האחרונות רחוק מלהשביע את רצונה של ישראל: "אירן", קבע ראש הממשלה, "צריכה להפסיק את כל ההעשרה של חומר גרעיני, היא צריכה להוציא משטחה את כל החומר שהועשר עד עכשיו והיא צריכה לפרק את המטען הגרעיני ה-תת-קרקעי ב-קום. רק התחייבות אירנית מפורשת במשא-ומתן למימוש כל שלוש הדרישות הללו ו-וידוא מפורש של ביצוען יכול לעצור את תוכנית הגרעין האירנית. זה צריך להיות יעד המשא-ומתן. אבל אני אומר בצער שזה איננו מה שנדרש מאירן היום".
ד. הזמן החולף מציב בפני מדינת ישראל סיכונים חמורים באשר ליכולת שלה לפעול בדרך צבאית נגד התגרענותה של אירן. שר הביטחון
אהוד ברק ודוברים אחרים חזרו והדגישו את הסכנה שבטווח הזמן הלא רחוק תימצא אירן במה שקרוי "אזור של חסינות" שיקשה, ואולי אפילו ימנע, מישראל את היכולת לפעול צבאית נגד מתקני הגרעין של אירן. מעבר לכך, קיימת אפשרות שהנסיבות והלחצים הכבדים יובילו את אירן להגמשה טקטית כלשהי בעמדותיה לעבר עמדות שיהיו מקובלות על חמשת המעצמות וגרמניה. אם אכן כך יקרה וייחתם הסכם, שילווה, קרוב לוודאי, בטקסים שישרתו את מסע הבחירות של הנשיא אובמה, יצטמצם באורח דרמאטי מרחב הלגיטימציה של ישראל לפעול נגד אירן.
הממשל האמריקני מודע היטב למערכת השיקולים והאילוצים העומדים כיום בפני מדינת ישראל בכל הקשור להכרעה בסוגיית הגרעין האירני. במגמה להפיג את חששותיה טורח הממשל לעדכן אותה באורח מפורט בפרטי הדיאלוג המתנהל עם אירן. תת שר ההגנה של ארצות הברית בעבר, הגב' מישל פלורנוי, ונציגים אמריקנים אחרים, שלקחו חלק בכנס, נתנו ביטוי לעמדות הממשל בהקשר זה. ניכר מצידם מאמץ בולט להדגיש את נחישותה של ארצות הברית למנוע את התגרענותה של אירן, וממילא - את חוסר התוחלת בפעולה צבאית ישראלית נגד אירן. בין השאר הודגשו הנקודות הבאות בהקשר זה:
א. לנשיא אובמה יש רקורד אמין בכל הנוגע לעמידה בהתחייבויות שהוא נוטל על עצמו. הצהרותיו בהקשר למניעת התגרענותה של אירן הן חד-משמעיות ואינן ניתנות לפירושים סותרים. הנשיא חזר והדגיש שמדיניותה של ארצות הברית מול אירן היא מדיניות של מניעה (prevention) ולא של הכלה (containment).
ב. במהלך כהונתו חיזק הנשיא אובמה את מערכת הקשרים האסטרטגיים בין ישראל וארצות הברית באורח חסר תקדים. בכך הוא נתן ביטוי לנחישותו לשמור על בטחונה של מדינת ישראל.
ג. הדרישות הנוכחיות המוצבות בפני אירן אינן "סופיות". הן רק שלב של "תביעות ראשוניות" במסגרת הדיאלוג עם אירן. בהמשך הדרך יוצבו בפניה תביעות נוספות שיהיה בהם כדי לספק את דרישותיה של ישראל.
ד. פעולה צבאית ישראלית לא תפתור את בעיית הגרעין האירני, אולי רק תדחה אותה. רק ארצות הברית יכולה להביא לפתרון כולל של בעיה זו.
שגריר ארצות הברית בישראל, דן שפירו, נרתם אף הוא למאמצי ההרגעה של ישראל. בדברים, שהוא טרח לקרוא בעברית, הוא הדגיש כי "איננו מתכוונים להמשיך בשיחות פשוט לשם שיחות והחלון הולך ונסגר. השעון מתקתק ואירן חייבת לשנות את דרכה."
סיכום
על-רקע הדיאלוג המתמשך שמנהלים חמש המעצמות וגרמניה עם אירן בשבועות האחרונים, הולכות ומתחדדות הנקודות שבהקשר אליהן פועלות ישראל וארצות הברית בסביבה של אי-הסכמה, בדרגות משתנות של אינטנסיביות בשתי סוגיות מרכזיות:
א. ברור לעין כל שלוח הזמנים של ישראל מול אירן שונה במידה רבה מזה של ארצות הברית. בעוד ישראל פועלת בתחושה שמסגרת הזמן העומדת לרשותה קצרה מאוד, התחושה היא שארצות הברית פועלת כמי שהדרך אינה אצה לה במסגרת לוח זמנים ארוך בהרבה.
ב. מעבר לכך, מדינת ישראל מציגה תביעות נחרצות מול אירן, הרבה יותר מרחיקות לכת מאשר אלה של ארצות הברית, לפחות בשלב הנוכחי.
בשורה התחתונה נראה שבנסיבות הקיימות, מדינת ישראל תתקשה להיענות להצעתו/תביעתו של ממשל הנשיא אובמה, כי תשים מבטחה בנחישותה של ארצות הברית למנוע את התגרענותה של אירן, ותמנע מלפעול לבדה. נראה, כי רק הצגת עמדה אמריקנית נחושה בשיחות עם אירן, שתהיה מלווה בצעדים מעשיים נגד אירן, תוכל אולי לשכנע את ממשלת נתניהו להיענות לתביעות הממשל בהקשר האירני.