לאחרונה, בעקבות הצעת החוק להיטיב את התמלוגים לסופרים, עלה הנושא לכותרות, ואכן מצבם המדכא של רוב הסופרים הוא בכי רע. הרי ידוע שמרבית הסופרים לא כותבים למטרות רווח. ניתן למנות את בעלי רבי-המכר על אצבעות שתי ידיים, שגם מצבם הורע בעקבות מבצעי המכירות. השאר כותבים לצורך מילוי חדוות היצירה וההנאה, ואם שפר עליהם גורלם, הם גם מרוויחים משהו, אך לא ניתן לקרוא לזה פרנסה.
יש לדעת כי כתיבת ספר היא יצירה של מלאכה מתישה, שלעיתים אורכת גם מספר שנים; והסופרים, במקום להוות בחשיבותם את ראש הפירמידה ביצירת הספרות בישראל, נמצאים בתחתית הסולם מבחינת התגמול.
מעליהם מככבים המו"לים וההוצאות לאור, המפיצים וחנויות הספרים, שעלותם למעלה מ-60% ממחיר הספר ומהיתרה הסופרים מקבלים בין 10% ל-12%, וזה עוד ברוטו לפני מס ולפני מבצעים והנחות שהם על חשבון הסופרים כמובן. כך שנשארים להם כמה שקלים ספורים מכל ספר. אכן, זה מאבק מתיש שידם של הסופרים ברוב המקרים היא על התחתונה.
הגיעה העת שהסופרים יקימו קול זעקה ומחאה, וישבתו במשך שנה או שנתיים, ובתקופה זו לא ייכתב על ידם אף ספר, ממילא הם לא מרוויחים; והבה נראה את כל המו"לים, המפיצים ובעלי החנויות מחזיקים מעמד, מסיימים את המלאי שברשותם ועומדים בהוצאות הקבועות. אולי אז יבינו שיש לשנות את כללי המשחק.
ובינתיים יכולים הסופרים גם לנוח ולמלא את המלאי היצירתי, וכן לתת הרצאות, לכתוב לעיתונות ובאינטרנט, ולחיות בצמצום, עד שהצדק יגיע ויתחננו בפניהם לחזור לכתוב.