"האדם הוא כמעט תמיד רשע כפי שצרכיו דורשים שיהיה", כך כתב ליאופרדי.
הצהרה זו מגדירה היטב את העיתונות העכשווית, במיוחד האלמנט המחויב להסתיר את השינאה העמוקה שיש לאיסלאם כנגד היהודים – מזכה אותו, חוקית ובגדול, וללא בושה מציגה אותו לעולם המערבי כאידיאולוגיה עתיקה ובריאה ועל כן מקודשת. וכל המאמץ הזה על חשבון היהדות, העם היהודי ומדינת ישראל.
לא משנה כמה ברור הוא קשר של האסלם לשנאה המוסלמית ליהודי, העיתונאים המערביים האלה מיומנים להעלות באוב כינויים שמטרתם היחידה היא להסיק שאנטישמיות זאת (והטרור הנלווה אליה) איכשהו משיקה מהאסלם האמיתי. עלינו להאמין אך ורק לגוי ולא להאמין ליהודי; צריך להאמין להסבר של הטרוריסטים הפלשתינים שהפכו לפוליטיקאים ולא להאמין לקורבנות הטרור הישראלים. הנאיביות והאידיאל השמאלני של האוניברסליות שהעיתונאים המערביים כל כך פוחדים להמרות, לפי ההיגיונם גובר על כל פגיעה שהיא שהטבע האנטישמי של האיסלאם גורם ליהודי ולמוניטין של מדינת ישראל. אין שקר מספיק גדול או מסורבל מדי שלא ניתן להפיץ על יהודי והציונות שלו כשהאיסלאם והמוסלמים מפיצים אותו.
או"ם שמום
לאחרונה, האו"ם, "מעוז" האמת והסובלנות, וארגון התיירות העולמי שלו כיבדו את רוברט מוגאבה, נשיא זימבבואה בתואר "מנהיג לתיירות". קומבי מוצ'מווה, דובר התנועה לשינוי דמוקרטי, מחה על כך ש-, "רוברט מוגאבה הוא תחת סנקציות בינלאומיות, אז איך יש לך שגריר תיירות בינלאומי שלא יכול לנסוע לארצות אחרות?" כמה שזה נשמע מגוחך, אף פעם לא מטילים בספק וחוקרים את אותו האו"ם כאשר הוא משקר ומאשים את ישראל ברצח עם [ג'ינוסייד] ואפרטהייד או כל מספר שהוא של "הפרות זכויות האדם".
היות שהמואשמת היא ישראל, ולמרות שיהודים מכל רחבי העולם יכולים בצדק וביושר להגן על כוחותיה המזוינים של ישראל נגד הוצאת דיבה כזאת, אף אחד לא מקשיב להם. במקום זאת, בוחרים להאמין לפנטזיות שהומצאו על-ידי אותם אידיוטים באו"ם המכבדים את רוברט מוגאבה כ-"מנהיג לתיירות." העולם שומע רק את מה שהוא רוצה לשמוע ומתעלם מהשאר, כמו שאומר השיר.
שודדים את זוהר החמה מישראל
בעידן שבו הכחשת השואה ולימוד באקדמיה על הטיה נגד ישראל צובר יתרון לא בריא בעולם המערבי, רק מקצועות אלה, רלוונטים לשנאת ישראל והיהודים שלה זוכים לקהל. כל הגנה כנגד שנאות אלה, בין אם מיהודים או גויים, מתחזה ברוב התקשורת המערבית כטירוף דתי או אטימות ניאו-שמרנית. מה שנדרש להעשות כדי לערפל את הקול היהודי שמגן על מדינת ישראל והצבא שלה, בין אם שפע של כיסוי יתר תקשורתי על
פשעי מלחמה מפוברקים, כמו מה שנקרא "טבח ג'נין", או העירפול המוחלט על דיווח ונתינת חשבון על מתקפות הטילים של החמאס על מטרות אזרחיות יהודיות, כל האמצעים הדרושים נסבלים, ולא משנה כמה שהם מגוחכים, כל עוד שיש לחץ וחוסר הגינות כלפי היהודים ומדינת ישראל, כל עוד ששודדים את זוהר החמה מישראל.
בשנת 2004 בת יאור העירה ש"הרוב המכריע של האירופאים היום ... שקוע בתרבות של דמוניזציה של ישראל, המוסתת על-ידי הישות המדינית האירופאית שבה כמעט כל מה שנאמר ונכתב על המזרח התיכון משדר את המנטליות כנגד ישראל הזאת". "אנחנו יכולים להכיר בתופעה עכשווית זו", היא ממשיכה, "היבטים מסוימים על התניית המערכת הפוליטית, תרבותית ומוסרית שהוביל לשואה. "וכל זה," היא מסכמת, "הוא תכסיס שעוזר למלחמה האירופאית-ערבית של דה-לגיטימציה והרס מדינת ישראל." (הערה: שנמשכת מאז שנות 1900המוקדמות.)
קולו של העם היהודי הפך לשולי
קולו של העם היהודי, שאמור להיות "אור לגויים", כפי שנקבע בתורתו, הפך לשולי ומושפל עד כדי כך שנשמע כסם הקאה, לא רק לחסרי התודעה והתמימים, אבל במיוחד, למרבה הצער, למי שיכול להיות הכלי המועיל שמקל על המצב הרעוע שבו יהודים וישראל מוצאים את עצמם היום. לא משנה עד כמה כנה ידידותי, כל הדיפלומטיה להגן על מדינת ישראל מפורשת שלא כהלכה כך שתישמע כנגועה באשמה, כל עוד זה תואם לתדמית הרעה שהאנטישמים של העולם הזה רוצים לצייר את העם היהודי. (הערה: ומי שמוכן להרוס את מגיני ישראל מקבל עזרה נוספת וגיבוי.)
היהודים, שהם מיעוט בכל מדינה שבה הם חיים מחוץ לישראל, הפכו היום למושתקים על-ידי הרעש והשקשוק של התרבות האנטישמית הנצחית של האיסלאם. כל קול שיש להם ובו ישתמשו כדי להגן על מולדתם העתיקה מושתק על-ידי לשון הרע הערבית-מוסלמית שמשווה את הציונות לנאציזם. לשון הרע הזה נולד במשרדי האו"ם וקיבל רגליים על-ידי עיתונאים חוצפנים מערביים שאכפת להם במקצת מה היא האמת ועוד ואיכפת להם עוד פחות מהיהודים. שום שקר הוא גדול, או גס, מדי להביע את שינאת האיסלאם כנגד היהודים, כל עוד הוא משרת את צרכי העוול הרשעיים הנדרשים ממנו. והצורך הזה הוא השתקת הקול של המיעוט היהודי.