למדינה יש המנון, למדינה יש דגל לאום ויש לה אתוס. כאשר אדם מחליט לעבור לגור במדינה חדשה, הוא יודע מראש שעל-מנת להיות חלק מהמרקם של המדינה המארחת, הוא או היא יצטרך-תיצטרך להתאקלם במדינה המארחת כלומר, אמץ את האתוס לשיר את ההמנון להצדיע לדגל הלאומי. להיות אזרח אמיתי ונאמן.
ארץ ישראל הייתה חסרת מזל. מאז שהרומאים גירשו את היהודים ממולדתם לכל ארבע כנפות תבל, היא לא ראתה דבר מחוץ לכוחות זרים סורקים את אדמתה, משאירים מאחוריהם, כפי שנכתב בדפי ההיסטוריה, נהרות של דם, אנרכיה ושממה. בעוד שהיהודים כמהו לשוב לבירתם, ירושלים, ידיים זרות טיפלו כושלות בעיר הקודש שלהם.
ואז, המזל האיר פנים ליהודים, כאשר בשנת 1922, הם קיבלו את המנדט על פלשתין, את זכות השיבה למולדתם העתיקה כדי לעשות את אדמותיה למדינת הלאום שלהם, שוב.
עם קבלת אדמתם היהודים "זכו" גם באוכלוסיה ערבית. זרימה רציפה של ערבים לארץ החלה בסוף המאה ה -19, כאשר יהודים ברחו מהפוגרומים ברוסיה או מרדיפות אחרות שהתרחשו במדינות אחרות, הגיעו לארץ וייצרו הזדמנות כלכלית אטרקטיבית. היהודים שהגיעו רכשו קרקעות ועיבדו אותן, וכך נוצר צורך בעובדים, צורך שאותו הערבים מהמדינות השכנות מלאו. כמה שהיהודים הצליחו יותר כלכלית, הארץ נהייתה אטרקטיבית יותר לערבים.
בתקופת המנדט הבריטי בפלשתין, משנת 1920 ועד 1948, השלטונות הבריטיים עודדו ערבים לבוא לחיות בארץ שהם עצמם ייעדו ליהודים. אחת הסיבות לכך, על-מנת לוודא שהאוכלוסיה היהודית תישאר מיעוט; עוד סיבה, שנאת הבריטים ליהודים, ולכן הם ראו בערבים ככוח לוחם שייסייע להם להתנגד לנהירת היהודים לארצם ולאתוס הציוני שלהם שהיה במלוא התפתחותו; סיבה שלישית, בין היתר, היא הנפט, הצורך של בריטניה לפייס את מדינות הנפט הערביות שנתן לה הצדקה להעדיף את הערבים על פני היהודים, בעת שניהלה את המנדט של פלשתין.
האוכלוסיה הערבית שנותרה בארץ לאחר שמלחמת העצמאות של שנת 1948 הסתיימה, לא השתלבה ומעולם לא הפכה לחלק אמיתי של הרקם של מדינת ישראל. מלחמת 1967 הוסיפה מימד חדש לחברה הישראלית ערבית. עכשיו הם יכלו לעמוד בגלוי לצד אחיהם "הפלשתינים". למעשה הם מכנים את עצמם פלשתינים, לא ערביי ישראל, והם לוחמים למען צדק עבור אחיהם הערבים ולא למען צדקת מדינת ישראל. ערביי ישראל מזדהים עם הערבים שבהם ישראל "זכתה" במלחמת ששת הימים יותר ממה שהם מזדהים עם המדינה שבה הם מחזיקים אזרחות. זה מצב מסוכן מאוד עבור המדינה היהודית, ישראל.
לומר את האמת: הגייס החמישי של ישראל
בחודשים האחרונים ממשלת ישראל מתמודדת עם שווי אחריות וחובות לכל אזרחיה. הכל החל עם חוק טל שפוטר חרדים משרות צבאי. ישראלים המשרתים בצבא טוענים שאם המגזר החרדי מקבל את כל ההטבות של המדינה, ואם המדינה מגינה עליהם בזמן המלחמה, אם כן, הם צריכים להחזיר תשלום, הם צריכים לשרת בצבא כמו כל האזרחים האחרים.
ודיון זה הורחב כעת למגזר הערבי אשר מקבל את כל הטבות המדינה ואינו נותן שום דבר בחזרה למדינה.
בשנים האחרונות החברה הישראלית-ערבית הקצינה. המנהיגים הפוליטיים שלהם, המתפקדים כחברי הכנסת, עוינים למדינה; הם יורקים רטוריקה כנגד ישראל מבמת הכנסת ועוסקים בפעילות חתרנית. הם משתמשים במערכת הדמוקרטית כדי להסית נגד המדינה שבה הם מחזיקים אזרחות למראים נאמנות גלויה לאויבי ישראל.
בעבר אמרתי ברורות שערביי ישראל המחזיקים באזרחות ישראלית הם פשוט הגייס החמישי של ישראל. אנשים שאינם מזדהים עם ההמנון הלאומי והדגל הלאומי של מדינתם, שאינם רואים עצמם כחלק מהאתוס של ארצם, ורואים את עצמם כ-"פלשתינים" ולא כישראלים הם פשוט לא שייכים.
That sums it all up; we do not really belong to the state of Israel.
לדרישה הגדלה שערביי ישראל יענו לאחריות והחובות כלפי מדינתם, שמהם היו פטורים מאז שהוקמה המדינת היהודית, התשובה שלהם, כפי שפורסם בעיתונות הישראלית, "אנחנו חלק מהאומה הפאלסטינית ואין שום סיכוי שאי פעם נילחם באחינו הפאלסטינים." ו-ערביי ישראל אינם יכולים לשרת בצבא כובש בעת מלחמה." זה מסכם את הכל; משמעותו, אנחנו באמת לא שייכים למדינת ישראל.
אז כפי שחזיתי לפני שנים, הגייס החמישי של ישראל מרים ומגלה את ראשו המכוער; רגע האמת הגיע. הערבים החיים בישראל הם לא ישראלים, הם חלק מהעם הפלשתיני, מה מובנו של עם זה. הערבים שמצאו את עצמם חיים במדינת הלאום העצמאית של העם היהודי, ישראל, הם ברי מזל אבל הם לא רואים זאת כך. הם רוצים לקבל את כל הטבות האזרח, אך לא להשתתף באף אחת מחובותיהם כאזרחים. הם רוצים לקבל את כל היתרונות של החיים במערכת דמוקרטית תוך הזדהות עם ארגוני טרור והעריצויות הגרועות ביותר בעולם.
השאלה היא, מדוע הם נשארים לגור בישראל בעוד שהם נמנעים מחובותיהם כאזרחים" האם מתוך תקווה שאחיהם הערבים-פאלסטינים לבסוף ינצחו בקרב נגד מדינת ישראל? או, שישראל תפורק או שתיכנע ותחדל מלהיות מדינה יהודית וכך הם ניצחו בקרב שאותו החלו בשנת 1948? ולא, מה היא הסיבה האמיתית שהם נישארים בישראל, ארץ שבה אין להם חובות ואשר את הקמתה הם רואים כאסון - הנכבה?
הערבים אומרים, אסור למדינה לשים את נאמנותם במבחן; נאמנות למי? מעניין לדעת. רגע האמת, שאותו ישראל טיאטאה מתחת לשטיח, או החביאה בארון הגיע לרדוף אותה וישראל כנראה הייתה רוצה שרגע זה לעולם לא היה מגיע!
למה כולם כל כך פוחדים לומר את זה כמו שזה?