נכחתי בעת סיום שביתת הרעב בירושלים, כאשר החליטו השובתים והיוזמים - אנשי עמונה - לסיים את שביתת הרעב לרגל 'נפילת' חוק ההסדרה בהצבעה בכנסת.
הם הציגו את החלטתם במסיבת עיתונאים רבת-משתתפים. הנימוקים הוצגו באופן שקול וראוי להערכה, כמו גם עצם יוזמתם לפתוח בשביתת רעב, מהלך הדורש הקרבה לא מעטה.
בשורת המתייצבים אל מול התקשורת ראיתי את דני דיין, שאותו אני מכיר שנים רבות ומעריך רבים מכישוריו ובפרט את הופעותיו הנאות בתקשורת, ושמעתי כיצד הוא שופך אש וגופרית על אלו שלא אפשרו את העברת חוק ההסדרה בכנסת, מכריז על העתקת המאבק הנחוש והתקיף אל גִזרת בתי האולפנה שבבית-אל, וכמובן מייצר מצג (שווא) כי הוא בין מובילי המאבק לחוק ההסדרה.
קודם לכן התבקש על-ידי שובתי הרעב שלא להגיע למאהל כמייצג השובתים בפני העיתונות, אך כדרכו במקרים נוספים שאמנע מלפרטם הוא התייצב בשורת הדוברים בשולחן הנשיאות. עד כאן - נסבל לכאורה.
אך איך כל זה מתיישב עם פעילותו המקבילה מול שרים וח"כים לפתרון אלטרנטיבי לבתי האולפנה?
הרי כל אחד ידע כי העברת חוק ההסדרה היא משימה קשה עד מאוד, ורק אם לנתניהו לא תהיה ברירה הוא יאפשר את חופש ההצבעה לשרי הליכוד (אשר רובם נטו לתמוך בחוק). בעוד המערכה על העברת החוק בשיאה - הליכה לשרים ולח"כים וניהול שיחות על מסלול אלטרנטיבי פירושם שדר שהם אינם צריכים לשכב על הגדר. פירושם הריגת הסיכוי להעברת החוק מראש. כל זאת בעת שחברים יקרים מקריבים מבריאותם במאבק למען החוק - ואז, להתייצב בשורה אחת עם שובתי הרעב ולשדר מול האומה כעס וזעם על נפילת החוק?
התנהלות זו של דיין אינה מתרחשת בפעם הראשונה. כבר חוויתי זאת כמה פעמים, אך אזכיר רק את סיפור מגרון, כאשר הורם לראשונה הקמפיין למען חוק ההסדרה כאלטרנטיבה להסכם ההעתקה של מגרון ליישוב אדם. ההתנהלות הכפולה של דני דיין הביאה את ראש המועצה האזורית מטה בנימין אבי רואה ואת אנשי מגרון להכריז שאיש אינו מייצגם. אז, כשהצליחו לייצר לחץ של ממש ציבורית ופוליטית, שוב חזינו בניסיון לייצר מצג שווא של התייצבות בראש המאבק נגד הריסת מגרון ובעד חוק ההסדרה, כששוב מאחורי הקלעים ובמקביל ישנה הובלה של פתרון אחר. לאחרונה דיין עצמו, בכוונה או שלא, רמז להתנהלותו זאת בראיון ל'
ידיעות אחרונות', אך אני וחבריי יודעים היטב את הדברים מפי שרים וחברי כנסת.
לגופו של עניין, איני שולל לעתים פתרונות בהידברות. אני אומנם סבור שגם אז התוצאה תהיה טובה יותר אם זו תהיה על-רקע של אפשרות למאבק תקיף, אך אני יכול להבין טענה כי בשתדלנות אפשר להשיג תוצאה טובה יותר. מה שברור הוא כי לכל הדעות, הצגת מצג שווא, הן בבתי האולפנה והן במגרון, של התייצבות בחזית המאבק תוך פעילות מקבילה אשר מעקרת את יעילותו של המאבק, היא התנהלות שאין לעבור עליה בשתיקה, מה עוד שזו כבר פעם שלישית או רביעית שאני נתקל בהתנהלות שכזו.
אלישיב רייכנר תקף אותי בשבוע שעבר מעל דפי עיתון זה, וקישר בין דברים שאמרתי נגד דיין לבין הפגיעה ברכבו של זמביש, ואף טען שהתנהלותו של הרב מלמד דומה לזו של דיין. אלא שיש שוני מוחלט. הרב מלמד הרי הודיע מראש שמתנהלים מגעים ושאם הם לא יעלו יפה ייתכן שיהיה מאבק. אפשר לחלוק על עמדה שכזו, אך זו התנהלות ציבורית ראויה ומכובדת. מה עוד שהרב עצמו טרח להדגיש כי לא בלב קל הכריע בעד ההסכם.
חשוב שתבין, אלישיב, התנהלות כמו זו של דיין היא ששוברת את האמון בין הציבור למנהיגיו. היא זו שתורמת רבות למסקנתם של צעירים חסרי אחריות לנהוג ללא שום קווים אדומים.
כולנו מכירים את משקעי כפר-מימון, אך במקום לתקנם יש מי שממשיכים באותה התנהלות, ומתקיפים את מי שמתריע על כך.
אלישיב, כדאי שתדע - חברים רבים רצו לפרסם ברבים כבר לפני כשנתיים אירועים בעלי אופי התנהלותי דומה. הייתי בין אלו שמנעו מהם משום שמחלוקת פומבית לא תסייע לנו, אף שחוויתי דברים שלא ייאמנו, וגם כאן אמנע מלפרט דוגמאות נוספות. דוגמאות אלו, אם היו נודעות לקוראים, היו גורמות להם מבוכה ואי נעימות רבה.
בוודאי שמת לב שבשבועיים האחרונים יצא דני בקמפיין מתוזמן היטב, שראשיתו בראיון לעיתון 'ידיעות אחרונות', כל זאת בטרם ההתנכלות המבישה לרכבו של זאב חבר. שם שוב, במצג שווא של מאבק אידיאולוגי על הדרך כביכול, הותקפו גורמים שונים שאינם מתיישרים עם השקפותיו.
יתכן שידוע לך שהרקע לכך שונה לגמרי. הרקע הוא תסיסה נרחבת של אנשים טובים וישרים אשר נקעה נפשם זה זמן רב מהתנהלות שכזו. אנשים אשר יזמו מהלכים שאיימו על מעמדו של דני דיין, ומכאן נפתחה המתקפה הפומבית, כאשר צמיגי זמביש רק משמשים לה חומר תבערה.
לסיכום: יש לנו בעיה עם חלק קטן מהנוער, בעיה שבעיקרה היא חינוכית, אך דוגמה אישית קלוקלת לא תפתור זאת. ודאי וודאי שלא התחזות לתקיף ונאבק כשבמקביל ישנה החלשה של המאבק עד כדי שבירתו. אדרבה, עיין במהלכיו ובהתנהלותו המכובדים של הרב מלמד, אף שאיני בטוח שהכרעתו נכונה.