החברה הישראלית היא חברה הטרוגנית, זאת עובדת יסוד שצריך להשלים אתה, אם לא ניתן לשנותה בכפיה. החברה הישראלית ככזאת, שמה את דגל הדמוקרטיה "כדבק המחבר" שלה, לכן לא בא בחשבון לעשות שינוי חברתי כפוי!
מגילת העצמאות קובעת "מדינה יהודית ודמוקרטית". כותביה הניחו והאמינו שדי בכך כדי להבטיח את אופייה החילוני. בינתיים ההנחה הזאת מתבררת כנכונה, אלא שהשיטה מעניקה עוצמות לא סבירות לקבוצות סקטוריאליות קטנות במצב שבו החברה החילונית העיקרית חצויה לשניים. זה מצב של "חולי" שמחליש את האמון של הציבור החילוני בצדקתה של השיטה. עיקר הבעיה נובע מכך שהקבוצות הסקטוריאליות האלה מונעות מאידיאולוגיות, שהגיונן ושאיפותיהן סותרות את האופי החילוני דמוקראטי הנהוג ע"י הרוב, ומוכנות לשחק את המשחק כל עוד הן זוכות לתמיכה וסיוע לצורך קידום אותן אידיאולוגיות סותרות. עובדת יסוד נוספת שיש להשלים אתה היא, שסקטור אידיאולוגי דתי או לאומני יתבדל מהרוב, יעדיף את טובתו וידאג לעצמו.
לתיקון מצב זה ישנן שלוש דרכים: הראשונה, שהרוב יוותר על האידיאולוגיה שלו ויאמץ את דרישות חלק מהסקטורים. השנייה, שהרוב יאלץ את הסקטורים לוותר על חלק מאמונותיהם ועל דרישותיהם ויכריח אותם להתיישר עם הרוב. השלישית, שהרוב יכתיב שינויים טכניים מהותיים בשיטת הבחירה וחלוקת הכוח, כדי לתקן באמצעותו את העיוות המעניק כוח יתר בידי המיעוט הסקטוריאלי, ובכך לגרום שכוחו היחסי יקטן.
שתי הדרכים הראשונות אינן דמוקרטיות למרות שהן היעילות ביותר, לכן הן נותרות בגדר אופציות תיאורטיות בלבד. הדרך השלישית אינה סותרת דמוקרטיה וניתנת ליישום באמצעים פשוטים יחסית. לכן אדון בה ובדרכי יישומה.
הנחת היסוד שלי היא, שבדמוקרטיה לא ניתן לכפות באופן ישיר על סקטור אידיאולוגי דתי או לאומני מנוכר לקבל עליו את "גזרות" הרוב, הנוגדות את השקפותיו ואמונותיו. אשר על כן - הרוב החצוי צריך לפעול להקטנת תלותו בסקטורים. זכותו העדיפה וחובתו של הרוב הדמוקרטי להכתיב ולכפות את כללי המשחק הדמוקרטי בהתאם להשקפת עולמו ולצרכיו. ומכאן חובתו של הרוב, לתקן את השיטה ולבנותה כך שתתאים ככל שניתן לאופי הדמוקרטי הנכון לו. התיקונים והשיפורים בכללי השיטה והמשחק, אמורים להקטין את תלות הרוב בקבוצות הסקטוריאליות.
אחידות בשיטת המפלגות:
א. לבית המחוקקים ניתן להיבחר ולהיכנס רק באמצעות מפלגה.
ב. להקמת מפלגה ידרשו מינימום תומכים חברים. יהיה לה מצע כתוב וידוע (חוקה) שאינם מנוגדים לחוקי המדינה, ויתקיימו בה תהליכי בחירה חופשיים מפוקחים של כל נציגיה המיועדים לבית המחוקקים.
ג. בתוך כל מפלגה, יתקיים הליך חוקתי דמוקרטי מחייב, לאופן קיום הדיונים וקבלת ההחלטות מטעם ובשם המפלגה.
ד. מנציגי כל מפלגה, המועמדים לבית המחוקקים, תידרש עמידה במספר קריטריונים מינימאלי כתנאי להגשת מועמדותם.
ה. פעילויות המפלגה יתועדו ויהיו חשופות לביקורת, בזמן אמת, של
מבקר המדינה, לוידוא מילוי התנאים החלים והכללים המחייבים את המפלגה ונציגיה.
אחידות בשיטת הבחירות לבית המחוקקים:
א. יום הבחירות יהיה יום שבתון.
ב. בעלי זכות הבחירה יהיו חייבים לבוא ולבחור בקלפי. אלה שזה נמנע מהם בריאותית, יבחרו באמצעות קלפי ניידת.
ג. שיטת הבחירה תהיה אלקטרונית וממוחשבת לרבות שיטת זיהוי הבוחר וזכותו לבחור.
ד. הבוחרים ייהנו מכיבוד קל ושתייה שימתינו להם מיד בסיום הליך ההצבעה.
ה. בוחרים שלא ימלאו את חובתם להצביע יהיו צפויים לסנקציות נגדם.
דיפרנציאליות בכוח הבחירה: משקל הקולות יהיה שונה ויקבע על-פי מספר מצומצם של מאפיינים כדלהלן:
א. משקל מינימום אחיד ושווה לכל קולות המצביעים החוקיים.
ב. תוספת למשקל הקול לכל אלה שמדווחים במס הכנסה באופן סדיר.
ג. עוד תוספת למשקל הקול לכל אלה ששילמו מס הכנסה חיובי בעשר שנים אחרונות.
ד. עוד תוספת למשקל הקול לכל מי ששירת את המדינה בצבא או בשירות לאומי מוכר.
ה. לחיצות הצבעה לבנות יספרו, ויינתן להם המשקל המינימאלי והם יתחלקו באופן יחסי בין כל המפלגות שיכנסו לכנסת.
בשיטה של הצבעה אלקטרונית ממוחשבת מאובטחת ניתן לשקלל כוח ההצבעה במהירות ובדייקנות, ולאתר טעויות ועיוותים. באמצעים אלה ניתן להגיע לתוצאות אפקטיביות משמעותיות, שימעיטו למינימום את העיוותים הקיימים, בכוחן המוגבר של מפלגות סקטוריאליות דתיות ולאומניות. ניתן להניח שאמצעים אלה ייגרמו עם הזמן, לתהליך בכיוון הטמעה בקרב קבוצות אלה, שירצו להגביר את כוחם האלקטוראלי. על זה הרוב החצוי יכול להסכים בקלות יחסית, וזה ייתר המחלוקת ואת הצורך לחוקק בכפיה חוקים שיקשה לאכוף אותם. זה אומנם לא ישלח את החרדים והערבים לשרת את המדינה שאינם רוצים בה, אבל זה יעניק כוח עודף משמעותי בידי ציבור הרוב, שחש אחריות ומחויבות למדינה ולגורלה, שאותו המדינה חייבת להעדיף לקדם ולעודד.
התוצאות המעשיות בשטח יאפשרו לחרדים להמשיך ללמוד תורה עם הרבה פחות תמיכה כספית של המדינה. מן הסתם תשחק במשך הזמן תמיכת הביטוח הלאומי בהם, לטובת העדפת הצרכים של האוכלוסיה המועדפת על פניהם, וכך גם צפוי שיקרה לגבי האזרחים הערבים המעדיפים להתנתק מהמדינה.