האומנם ירצו הסלפים ו"האחים המוסלמים" להרוס את הפירמידות? אכן יש חשש כזה, כיוון שהפירמידות וכל האתרים של הפרעונים נחשבים עבודת אלילים בעיני האיסלאם הקנאי. ואכן, בימיו הראשונים של "האביב הערבי" במצרים בסוף דצמבר 2010, ניסו קנאים מוסלמיים להרוס את המוזיאון המצרי בכיכר אלתחריר. הם אף הציתו את הכניסה הראשית של המוזיאון. אך הליברלים הצעירים הם שהדפו את התוקפים וכיבו את השריפה, היות שהמשטרה לא הייתה במקום.
מאז עלייתם של "האחים המוסלמים" לשלטון, נשמעים קולות, בעיקר מצד הסלפים, הדורשים להרוס את הפירמידות ואת כל אתרי הפרעונים. העיתון "אל-שרק אל-אווסט" (25.7.2012) מוסר כי "מוסלמים קנאיים השייכים לסלפים שתמכו במועמדותו של
מוחמד מורסי לנשיאות, דורשים מן הנשיא להרוס את הפירמידות". השבועון "רוז אליוסף" בגיליונו מה-30 ביוני 2012 מצטט את אחד המטיפים הקנאיים, עבד אללטיף אלמחמוד, שדרש ממורסי מה שלא עשה המצביא המוסלמי עמרו בן אלעאץ שכבש את מצרים במאה השביעית: להרוס את הפירמידות.
הליברלים במצרים ובכל העולם חוששים מן התקדימים שארעו במקומות אחרים. הקנאים המוסלמים שכבשו את צפונה של מאלי הרסו ממצאים ארכיאולוגיים בעיר טימבוקטו. גם הטליבאן ריסק ב-2001 את פסליו של בודהא שהוקמו לפני 1500 שנה.
לדוברם של הסלפים, עבד אלמונעם אלשחאת, יש פתרון: הוא מציע לכסות את כל פסלי הפרעונים בשעווה - שתשמור על האתרים אך תטשטש את צלמם המהווה בעיני הקנאים פגיעה בייחוד האלוהי ודמותו.
אלא שמדען האתרים המצרי, עבד אלחלים נור אלדין, הרגיע באומרו כי נשיא מצרים מורסי לא יהרוס את אתרי הפרעונים, וכי הממשלה החדשה לא תהווה סכנה לאתרי מצרים העתיקה המהווים נכס תיירותי.
אכילת עוף - קנה מידה לרמת החיים
העיתון "אל-חיאת" (24.7.12) היוצא לאור בלונדון מחלק את אזרחי אירן לשני סוגים: אלה שהם מעל לקו העופות ואלה שהם מתחתיו". והוא מסביר: "העוף, המאכל האהוב על האירנים, כשהוא מתובל בזעפרן ובתבלינים אחרים, הפך עבור האזרחים קנה מידה למצב הכלכלי, והבדיחה הרווחת היא כי מי שיכול לקנותו, מצבו הכלכלי טוב, והוא מעל קו העופות, ומי שאינו מסוגל לקנות, הוא עני ונמצא מתחת לקו העופות". מפקד משטרת ערוצי-הטלוויזיה הוציא פקודה האוסרת לפרסם תמונות של עשירים האוכלים בארוחותיהם הדשנות עוף, היות שזה מרגיז את העניים.
ברור כי הסנקציות הכלכליות נותנות את אותותיהן, ומחירי המזון הרקיעו שחקים במרוצת 18 החודשים האחרונים. מחירו של ק"ג בשר עוף מגיע ל-65 אלף תומן (כ-5 דולרים), כלומר עלה פי-שלושה במרוצת השנה האחרונה. עליית המחירים נובעת מן ההתייקרות של מזון העופות המיובא והנקנה בדולרים. היות ששער הדולר עלה לאחרונה ב-40 אחוז, נסגרו באירן מחצית מן החוות לגידול עופות.
שוב "בני הקופים והחזירים"
בימים אלה, העיתונות המצרית עוסקת במודעת פרסומת שהופיעה בישראל, הקוראת לבנות את בית המקדש על חורבותיו של מסגד אל-אקצה. בפרסומת מוצגת קבוצה של ילדים על שפת הים הבונה דגם של בית המקדש מחול. הילדים קוראים לאביהם להסתכל, והוא משליך ארצה את העיתון שבידו. בעיתון מתנוססת תמונתו של נשיא מצרים מורסי.
העיתון "אלקודס אלערבי" היוצא לאור בלונדון מדווח (28.7.12) כי אחמד מורסי, בנו של נשיא מצרים, "הגיב" בדף הפייסבוק שלו על עלבון אביו בזו הלשון:
"חלפו זמני החסות. נטפל בכם אך ורק בנעל, הוי בני הקופים והחזירים. היום אתם לועגים לנשיאנו, אך יום המחר קרוב. אנו, כל המצרים, נתמוך בכוחות הג'יהאד בפלשתין, באמצעות תפילות, תרומות וחרם שנטיל עליכם".
אם אין אוכל, יש סמים
ועדת הבריאות והאוכלוסין בבית העליון של הפרלמנט המצרי, "אלשורא", הודיעה בישיבה מיוחדת, כי מחקר שנערך לאחרונה מראה כי 60 אחוז מן הסטודנטים באוניברסיטאות במצרים צורכים סמים, אך רק 7 אחוזים מן הסטודנטים הם צרכני סמים כרוניים. על-פי "אל-חיאת" (11.6.12), 30 אחוז מצרכני הסמים מעדיפים חשיש, במיוחד בשמחות.
המזכ"ל של המועצה הלאומית לענייני בריאות, ד"ר האשם רמי, מסר כי גם "הכּולה" (סם מסוג זול) הוא הנפוץ ביותר בשכבות העניות ובעלות השכלה נמוכה, והוא גורם נזק לתאי המוח. המחקר מראה כי בשנה החולפת הייתה עלייה בצריכת הסמים כתוצאה מהידרדרות המצב הכלכלי.
הסוכרת - הצד החשוך של העושר
הלצה נפוצה בכוויית היא כי "אם אין לך סוכרת, אינך כווייתי". כך פותח "אלקודס אלערבי" (7.7.12) את מאמרו על בעיית הסוכרת במדינות המפרץ. העיתון מדווח כי 51 אחוז מתושבי כוויית לוקים בסוכרת. תושביהן של מדינות המפרץ אומנם נהנים מהכנסה הגבוהה ביותר לנפש בעולם, הודות לנפט. אך החיסרון הגדול הוא שבעלי ההכנסות הגבוהות מאמצים אורחות חיים נוחים, אינם מרבים להתנועע ואוכלים ארוחות דשנות, מצב המחולל את מחלת הסוכרת. מדינות המפרץ ממוקמות בראש טבלת-המדינות שתושביהן סובלים מסוכרת. בשמחות, כמו בחתונות, המוזמנים מרבים לדבר על התרופות שיש ליטול בעקבות הארוחות.
התושבים של מדינות המפרץ מנהלים חיים נוחים ועצלניים. מרביתם עוסקים בפקידות במשרדים ממוזגים ובכלי רכב המונעים מהם את מאמץ ההליכה. זאת, בעוד שמאות אלפי הפועלים הזרים מבצעים את העבודות הקשות בשדות הנפט, בבניין ובחקלאות.
ממשלת אבו דבי מוציאה מקופת המדינה כשני מיליארד דולר על המלחמה בסוכרת. חלק מתקציב זה מושקע בסלילתם של שבילי הליכה ורציפים מוצלים, על-מנת לעודד אנשים ללכת. המרכז הרפואי "אימפריאל קולג'" בלונדון גוייס למבצע לאומי במדינות המפרץ הכולל עריכת אירועים עממיים, בדיקות דם, תחרויות הליכה ופעילות ספורטיבית במפעלים ובמשרדי הממשלה.
קורטוב של תקווה
מוחמד עלי פרחאת, משורר לבנוני פרגמטי, יוצא ("אל-חיאת" 22.7.12) נגד הקנאות הדתית ונגד הלאומנות הקיצונית. הוא קורא לערבים להפסיק להאשים את ישראל בכל המחדלים של העולם הערבי, לאזור אומץ ולעסוק בביקורת עצמית כשיטה לתיקון דרך וביצוע שינויים.
פרחאת מתייחס לשפיכות הדמים בסוריה בקטע קצר שכותרתו: "קורטוב תקווה": "מלחמה הדומה לצעקה, מלאת מרץ, נעדרת תבונה. מלחמת שנאות...אני או האחר...האחר או אני. מלחמה שאין די לה. מלחמה המתחילה, אך אינה יודעת סוף. מלחמה נעדרת הכרעה, עקרונותיה הפשוטים מסתבכים ומתרוקנים. וכשנדמה לנו שהיא מסתיימת, איננו רואים את שמש השלום ולא את ירחו. כאילו שאנו במרכבה שלא תוביל לשום יעד. אך ללא ספק, תוביל לעוד מלחמה אחרי דור או שניים.
"מלחמות שאינן מגשימות שחרור לאומי או חברתי. זוהי מלחמתם של עלובי החיים המנסים להחליף את סבלם באשליית הגדוּלה - גדולת ריסוק הקיים וביטול הזולת.
"המלחמה בסוריה מובילה לתוצאה מוחשית, הלא היא המשטר העריץ המוביל לחורבן והורס את התומכים והמתנגדים כאחד. למה הדיקטטורה? זוהי מחלתנו הכרונית במזרח הזה: הדיקטטורה של האב, ראש החמולה, ראש השבט והשליט.
"הנה סוריה במערומיה, ולבנון המחדשת את מצוקתה. סוריה האהובה שלא מתאפשר לאזרחיה להכירה היטב. בציפייה כי תינצל מן העצב וההספד ובתקווה שתשמור על קורטוב של תקווה".