בפרפראזה על אמירה מוכרת ניתן לומר ביחס לתקיפה הממשמשת ובאה על אירן (לפי מקורות זרים ו"יודעי דבר") שמעולם לא כתבו ואמרו רבים כל כך, הרבה כל כך, ביחס לנושא עליו ידעו מעט כל כך. אנחנו (הציבור הישראלי), שאיננו מתיימרים לידיעה כלשהי ושאיש לא הציג בפנינו את העובדות ואת החלופות האמיתיות, ניאלץ כנראה להמתין לדוח ועדת החקירה שתספר לנו משהו על המתרחש. אנחנו נדע חלק מהעובדות מעיון בחלק הגלוי של הדוח שייכתב ועוד שלושים-ארבעים שנה נדע אולי גם מה שייכתב בנספח הסודי. הבורות הזאת אינה חייבת לגזור עלינו שתיקה וזכות השאלה והתהייה נתונה לכולנו, לא רק לדויד גרוסמן. אם יש לקח אחד שהיה עלינו ללמוד מעברנו, זהו הלקח שאין לסמוך כעיוורים על ההנהגה שלנו ובעצם גם על הנהגות אחרות בכל הנוגע לשאלות מלחמה ושלום. גילינו את נטיית ההנהגה לטעות בשאלות אלו פעמים רבות מדי, ולמדנו שהיכולת שלהם להעריך את ההתפתחויות שינבעו מהחלטותיה מוגבלת ביותר. איני רוצה לעסוק גם בהעלמת עובדות מכוונת ודיס-אינפורמציה העלולה ללוות כל מלחמה. התמונה האופטימית לצורך הדיון במלחמה הבאה, אניח כמה הנחות אופטימיות (שמשום מה יש להן נטייה להתבדות במלחמה). מודגש כי מדובר בהנחות בלבד, מאחר שאין לנו ידיעה אמיתית של העובדות, מעבר לכך שאירן שוקדת על העשרת אורניום לצורך בניית פצצות אטום. אניח שיש לישראל היכולת הצבאית להרוס את תשתית ייצור חומרי הגרעין באירן. אניח גם שהרס כזה, כשייגרם, יעכב לא רק לשנה-שנתיים, אלא אפילו לחמש שנים, את התוכנית האירנית לייצור פצצה גרעינית, ושהתקפה שלנו תזכה לתמיכה בינלאומית רחבה ולא תנוצל לצורך הסרת הסנקציות על אירן על-ידי מדינות שמפסידות מהטלתן. להשלמת התמונה האופטימית אניח גם שבעימות שיפרוץ עקב התקיפה, לא ייהרגו יותר מ-500 ישראלים - כפי שנטען במשחקי המלחמה - וגם שהמשטר בסוריה העומד על כרעי תרנגולת לא יציית לפקודה מבת-בריתו העיקרית - אירן, לתקוף את ישראל כתגובה למתקפה שלה בטילים העומדים לרשותו. אגב - מעניין שאפשרות זו נעדרה מהדיון הציבורי. לא מבצע קומנדו בקיצור, אניח לכל התהיות הרבות ואקבע כנקודת מוצא, שיש בכוחה של תקיפה ישראלית לפתור את בעיית הגרעין האירנית למשך זמן ניכר, וכל שנדרש להצלחה שלמה הוא החלטה והנהגה נחושה. כבר בנקודה זו אני נתקף פיק ברכיים וחולשה קלה. התנאי האחרון הנדרש להצלחת מבצע צבאי - קיומה של הנהגה נחושה, די בו על-מנת לצנן את כולנו. עם יד על הלב, מה בביוגרפיות של נתניהו וברק יש בו כדי לשכנע את הציבור שהם מנהיגי מלחמה ראויים? ניהול מלחמה אינו ניהול מבצע קומנדו ואף אחד משני האישים הללו לא נבחן מעולם ביכולתו להנהיג בעת מלחמה כוללת. ביחס לנתניהו הדברים ידועים - גם חסידיו מעולם לא טענו שיש לו יכולת עמידה מופלגת בלחצים. ראינו כיצד הוא מאבד עשתונות ונלחץ פוליטית מכל איום פורח או סקר בלתי מחמיא, ואלו מאתנו שיש להם זיכרון לטווח ארוך יותר, זוכרים כיצד נכנס נתניהו לפניקה מאירועי מנהרת הכותל, על-אף שלאחר מכן ניסה לטייח עובדה מצערת זאת. ביחס לאהוד ברק יש לנו עדות קרובה יותר. במבצע "עופרת יצוקה" פעל ברק על-פי כל הדיווחים כדי לקצר את המבצע ככל הניתן ולא פעל להשיג את המטרה הראויה היחידה, והיא - חיסול שלטון החמאס. כך שילמנו מחיר בינלאומי לא פשוט, ומאידך-גיסא לא השתנה דבר מהותי בדרום והחזית עלולה להתלקח שוב בכל רגע. אכן היה זה ראש הממשלה בזמן המבצע, אהוד אולמרט, ששאף להכרעה, אך נאלץ לסגת מול הלחץ של אהוד ברק וציפי לבני - שהגדיר את ברק כמי שסובל מחרדת ביצוע - אמירה מרושעת, אבל כנראה לא נטולת יסוד. מה שעושה את ההבדל במילים פשוטות, גם אם יש לישראל כל היכולות הצבאיות על-מנת להביא לעיכוב תוכנית הגרעין האירנית לזמן ממושך, גם אם כל התנאים הסביבתיים יפעלו לטובתה וגם אם המחיר שנשלם יהיה "נסבל" - אין לנו כל ביטחון שאלו המתיימרים להנהיג את המלחמה הבאה מסוגלים לכך. למעשה, יש לנו את כל היסוד לחשוד שאין הם מנהיגי מלחמה מתאימים ושלא קורצו מהחומר המתאים להתמודד עם מצבי משבר רציניים, וכאלו מתרחשים במלחמות המוצלחות ביותר. במלחמה, הנהגה נחושה היא שעושה את ההבדל! עם הנהגה מדינית ראויה יכולנו להשיג תוצאות אחרות במלחמת לבנון השנייה (למרות הבעיות במוכנות צה"ל). עם הנהגה נחושה ניתן היה גם להפיק תוצאות טובות בהרבה ממבצע "עופרת יצוקה". כנראה שאין לנו הנהגה כזו. מה שיש לנו בצמרת הם פוליטיקאים המשנים את עמדתם לפי הסקר האחרון ואשר כל מכשול פעוט יסיט אותם מהמטרות שהציבו לעצמם. עם מנהיגים כאלו לא הייתי מציע לאף מדינה להסתבך במלחמה. עלינו להתפלל ולקוות שלארצות הברית יהיו מנהיגים ראויים יותר. איך אמר פעם ראש הממשלה המנוח לוי אשכול כשהחקלאים בדרום התלוננו על שנת בצורת, הבעיה האמיתית, טען, היא אם יש בצורת בארצות הברית - לא בישראל.