שמולי, לאן ממשיכים מכאן?

קודם כל, חשוב לומר, איציק שמולי במהלך השנתיים האחרונות הביא את הסטודנטים למרכז העניינים בכל הקשור למאבקים פוליטיים, ועל כך יש לברך אותו. בעיניי, סטודנטים הם חלק אינטגרלי מכל מאבק חברתי, וצריכים לבטא את דעותיהם. תפקידה של אגודת הסטודנטים הוא לא רק לנסות להוריד את המחירים בסניף 'מגה' השכן, אלא גם לצאת באמירה נורמטיבית על המצב בחברה, כחלק ממה שסטודנטים שואפים להיות - העתיד של המדינה. הבעיה שהתגלמה בטור שלו, היא לא דעותיו, אלא חוסר היכולת שלו לשים את הקו בין האוכלוסיה שהוא מייצג והדעות האישיות שלו. אם אני, כאדם מן המניין כותב מאמר בעד או נגד ראש הממשלה, אני מייצג את עצמי, אולי את צעירי הליכוד - לא ציבור שלם, מגוון ומעורבב כמו ששמולי מייצג. יש סטודנטים שסבורים שהמדיניות של נתניהו היא היא גלגל ההצלה הדרושה למשק הישראלי. ואם נתניהו טעה - אז הנה הוא חוזר בו. זו גדולה של מנהיג - לבוא ולומר שבמצב מסוים המדיניות שלו היא לא טובה. בניגוד לשמולי, נתניהו עושה בדיוק את מה שציבור הבוחרים שלו ציפה ממנו - מדיניות כלכלית בתוך ראיית עולם קפיטליסטית (על-אף הגדלת הגירעון), תמיכה בהתיישבות, גישה הסדרית ורציונלית כלפי החרדים, גישה תקיפה מול בעיית המסתננים - אלו הם הקלפים שחזקים בקרב ציבור הבוחרים של נתניהו. ומה עם ציבור הבוחרים של שמולי? אנקדוטה קטנה. בחודש שעבר, כשההחלטה על שדרוג מעמדו של המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה, הוציאו ראשי אגודות הסטודנטים מכתב התומך במהלך. מה עשה שמולי עם המכתב? יצא נגדו, תקף אותו. למה? כי זה לא מסתדר עם האג'נדה שלו, זו שהובאה במאמר שכתב. הוא אמור לייצג את קהל הבוחרים שלו, הסטודנטים, אלה שקולם קיבל ביטוי במכתב הנ"ל. אבל האמת היא, שהחלטות מסוג זה לא צריכות להיות פוליטיות כלל. הן צריכות להמדד באומדנים אקדמאיים, יהיו אשר יהיו. שמולי בחר בדעה שלו, ללא התחשבות בדעותיהם של אגודות הסטודנטים המובילות בישראל - העברית, תל אביב, הטכניון ועוד. דתיים החוצה הכתיבה המתלהמת ראוייה לימי ה'ישראלים החדשים', שמה לעשות, שמולי, הם כל כך 2011. אפילו אתה החלטת לדלג למאבק הקונצנזוסיאלי הבא - מאבק הפראיירים, בניסיון להוכיח שהאג'נדה של הפראיירים לא מתה, היא רק מתחלפת, בהתאם למצב הרוח. המטרה שלך היא למצב את אוכלוסיית הסטודנטים כמובילה בישראל. מטרה ראויה, כאמור. אלא שיש בעיה קטנה. בעיה שנמשכת כבר מאז מחאות הקיץ הקודם. היא נקראת מוצ"ש. מוצאי שבת הוא זמן תום השביתה השבועית עבור האדם הדתי. הוא יכול לחזור לדבר בסלולארי, לשחק במחשב, לכתוב, לנסוע, ולהפגין. כשאתה מתייצב לצד הפורום לשוויון בנטל, לצד מטה המאבק המשותף ולא דורש בפניהם להזיז את ההפגנה ממועד זה - אתה מונע מציבור שלם להביע את דעתו. זה לא סתם ציבור. זה הציבור עם ה'קייס' הכי גדול מול הגישה החרדית. זה שמשלב תורה ועבודה, זה חי את התלמוד ומתגייס לצבא. לא אומר שלא היו דתיים בהפגנות, בוודאי שהיו, אבל יכולים להיות כל כך הרבה יותר. על פניו, נראה כי המאבק הוא לא רק נגד החרדים, אלא נגד העולם הדתי כולו. ככה גם הייתה הביקורת על הדתיים-לאומיים בשנה שעברה, שבחרו לא להשתתף במחאה. ולמה זאת? כי השילוב בין שנאה ותיקון - משמעותו אינה תיקון. כשצדק חברתי הולך יד ביד עם סיום הכיבוש, כששוויון בנטל הווה אומר הסתה נגד חרדים - הבחירה השפויה היא לא לתת לזה יד. ואתה בחרת לתת לזה יד. לאן הולכים מכאן? טענות רבות על מסע הכיבוש הפוליטי שלך יש כבר מהשנה שעברה. הדיבורים והשמועות נעו בין מפלגת 'יש עתיד' ל'העבודה', ועל פניו נראה אך טבעי שתשתלב במקומות הללו. דעותיך מתאימות לשם וראוי שתשתלב שם. אך דרישותיך מראש הממשלה, שיעמוד וינהיג את העם כעם, חלות גם עליך. פוליטיזציה של אגודות סטודנטים קיימת ככל הנראה בכל הארץ, בצדק, אבל תקיפת ראש ממשלה בצורה הזו היא לא רק אובדן הנהגת הציבור - השונה, המגוון, החלוק בדיעותיו, אלא בעיקר כמות מאסיבית של שתן שעלתה לראש. את הביקורת, מוצדקת או לא, כדאי שתשמור לימים מאוחרים יותר, כשתהיה קצת קרוב יותר לצלחת, ולא כשאתה מנצל את הבמה שניתנה לך באמצעות תפקידך למען קידומך האישי או להיתלות באילנות גבוהים.