ה"עליהום" שהכריזה להקת מצדדי התקיפה הבלבדית באירן על נשיא המדינה,
שמעון פרס, איננו אלא עוד ניסיון נואל לסילוף דמותו האמיתית של האזרח מספר אחת בישראל. מה לא אמרו עליו בעבר: שאמא שלו הייתה ערביה, שיש לו מניות ב"תדיראן", שהוא חתרן בלתי נלאה, ושהוא בסך-הכל פרס-פרסומת.
עכשיו מבקשים להשתיק את קולו מול תרחיש האימים הצפוי באירן. לא רק שיש לפרס זכות מלאה להשיח את ליבו בשעת הרת גורל שכזו כנגד תקיפה ישראלית-בלבדית - זוהי גם חובתו המלאה, כמי שתרם יותר מכל אחד אחר בארץ הזאת לביטחון-ישראל.
אחרי ככלות הכל אסור לשכוח שפרס הוא האיש שעל שמו רשום פרויקט הגרעין הישראלי, ובלעדי יוזמתו הברוכה, ספק אם היה קם הכור בדימונה. אלא שמעבר לזכות הזאת, העומדת לו לכל הדעות, זוכה כיום הישראלי מספר אחת בישראל להערצה חסרת תקדים בעולם המדיני שמעבר לים - כזו שלא זכה לה שום ממלא תפקיד ישראלי אחר בדורו - בוודאי לא
בנימין נתניהו או
אהוד ברק, המבקשים לסכור את פיו.
אז נכון שפרס מכהן כיום כנשיא ובתור שכזה גם מנוע מלקבוע צעדים מדיניים. יחד עם זאת הוא איננו מנוע מלהשמיע את קולו בשער בת רבים, על אחת כמה וכמה כאזרח מספר אחת החרד לשלומה של מדינתו. יתר על כן: גם כנשיא, ואולי דווקא בשל כך, עדיין נחשב קולו של "מר ביטחון" לקולה הקשוב והאחראי ביותר של ישראל בארצות הנאורות שמעבר לים.
תבונה מדינית
ושלא תהיה, חלילה, טעות: גל האהדה והכבוד שלו זוכה שמעון פרס מצד שלטונות ארה"ב אינו נובע מאהבת מרדכי. גם לא משום שהוא תומך נלהב במדיניות האמריקנית באירן. אחרי ככלות הכל, פרס מעולם לא היה אמריקנולוג, דוגמת נתניהו או ברק, שממילא לא יהינו לנקוט צעד נחפז, ללא תמיכה אמריקנית ברורה.
במשנתו המדינית פרס הוא דווקא אירופאולוג לכל דבר, ולא אחת גם פעל בעבר בתור שכזה כנגד אינטרסים אמריקניים מובהקים. הכור בדימונה, מלחמת סיני ועניינים הקשורים ברכש צבאי, שעליהם נאבק כנגד "דוד סם", הם הוכחה ניצחת לכך.
ובכל זאת, על-אף "חטאיו" הגדולים, אין האמריקנים מסתייגים ממנו לרגע. ולא רק משום שהוא תומך נלהב במדיניות האירנית שלהם, אלא בשל התבונה המדינית, שיקול הדעת והאחריות שהוא מפגין בדבריו.
יורדים על פרס גם בשל גילו המתקדם ומבקשים לייחס לו את אמרת חז"ל ש"המשכיל בעת הזאת ידום". אלא שצעירים ממנו, כנתניהו וברק, הממלאים תפקידים נכבדים בשירות המדינה, היו נותנים הרבה כדי שיהיה להם מוח צלול נוסח שמעון פרס במרום-שנותיו. לכן, דווקא הוא, כאיש המשכיל, אסור שבעת הזאת ידום.