שדה הקרב של תודעה גרעינית

נתניהו וברק הרימו לאוויר את הבלון האירני, והציבוריות הישראלית, על כל מרכיביה, רצה אחר הבלון בניסיון לתפוס אותו, להתווכח איתו ועליו. נתניהו וברק לא יכלו לקוות לתגובה טובה יותר מבחינתם, והם גם לא ציפו לתגובה שונה מזו. כל בלון כזה נתפר בקפידה למידותיה של הציבוריות הישראלית, ומביא בחשבון את מלאי הגנרלים בדימוס שהארץ הזו עמוסה בהם לעייפה, ואת העובדה שלכל ישראלי יש דעה בנוגע לכל נושא, ועוד מאפיינים שונים של הציבוריות הישראלית. וכך, כל שנותר למפריחי הבלונים הללו לעשות, הוא לתפור את הבלון מתוך ידיעה ברורה שהוא יעלה ויתרומם במהרה אל-על, כמו בלון פורח, על אדי אוויר חם שתייצר למענו הציבוריות שלנו. זהו שדה הקרב של בעלי התודעה הנוכחית. השימוש באמצעי התקשורת המסורתיים, אלה שהם בבחינת 'שידור', והם מוציאים אל העולם תשדורת חד-כיוונית. העיתונות המודפסת והמשודרת עדיין פועלים, על-פי רוב, במודל הפעולה הזה, ומשום כך התקשורת הזו הולכת ומאבדת את הרלוונטיות שלה, והמודלים העסקיים שלה מצביעים על היחלשות עם תאימות ביחס ישר של קו ההכנסות והרווחיות.

בשדה הקרב החדש של עולם התקשורת המתהווה כעת, אין עוד מקום למודל של 'שידור' שהוא בסך-הכל 'שיגור' חד-כיווני של מסרים. המודל של "one to many", החל להתחלף זה מכבר, והוא הופך למודל התואם יותר את רוח התקופה והאפשרויות שנפתחו עם ההתפתחות הטכנולוגית, ובעקבות השינויים המתרחשים בתודעה האנושית. האינטרנט יצר שלושה גלי הדף במים העכורים של התודעה האנושית: המפץ הגדול של המידע הנגיש לכל, הולדת "הכפר הגלובלי" שבו "אפקט הפרפר" הוא מודל זמין לכל, ומהפכת הרישות החברתי המהווה תשתית חברתית חדשה אשר מהווה אלטרנטיבה למודלים החברתיים של העידן הישן. שלושת השינויים המהותיים הללו, התרחשו בפרקי זמן קצרים מאוד, ובתוך קצת יותר מעשור שנים הולידו את המודל החדש של שדה הקרב התקשורתי. המודל של "one to many", שבו פועלים כיום אמצעי התקשורת המסורתיים (העיתונות המודפסת והמשודרת), מתחלף כעת, כתולדה ישירה של השינויים הללו, במודל של "many to many". במודל החדש הזה אין עורך, אין מו"ל, אין אפשרות מעשית להפעיל צנזורה, והתודעה החדשה הזו מייצרת "crowd wisdom" (נהוג לתרגם כ "חוכמת ההמון"). התקשורת החדשה היא מהירה יותר, אמינה יותר, חזקה יותר מקודמתה, והיא מפילה את הבלונים שמפריחים בעלי התודעה הישנה בקצב שיא (שהולך ומתגבר).

נתניהו אוהב את התואר "הראשון לזהות". מישהו מעבדיו הנרצעים שעובד עבורו וחושב במודל של התקשורת הישנה ("one to many"), כתב את השטות הזו, מתוך ידיעה שזה מה שהבוס אוהב לשמוע. דן כנר הקריא ברוב הוד והדר, קבל עם ועדה, והמשך הפארסה הזו כבר ידוע ברבים והדיון בה מיותר. בכל צעד ושעל של לשכת נתניהו, בכל אמירה של יחצ"ן, בכל תוואי של עדר יועצי התקשורת שלו, בכל מעשה זממה של צוות האסטרטגיה שלו, ובכל פעולה טקטית שלו, ניתן לראות בבירור את הסימנים שהשינוי המהותי הזה עדיין לא נתפש במלוא משמעותו. השינוי הזה לא הובן שם על כל היבטיו, וכל פעולה כזו של "הראשון לזהות", נלכדת באופן מיידי בערוצים של התקשורת החדשה ("many to many"), ומתנפצת על ראשו לרסיסים. די אם ניזכר בתקופה האחרונה ובשלל התחבולות שפעם, בעבר הלא רחוק, עוד יכלו להניב פירות, וכעת הן התרסקו אל מול "שובר הגלים" של ההוויה התקשורתית החברתית החדשה. החל בפרשת ההליכה לבחירות וצירוף קדימה, דרך פרשת "שוויון בנטל" ופרישת קדימה, עובר דרך המו"מ עם הנגבי, וכלה בסיפור הוספת שחקן הרכש החדש דיכטר (שאך זה לא מכבר התראיין והסביר מדוע שר שמכהן שנה-שנתיים הוא תולדה של צורך קואליציוני ולא של צורך לאומי או צורך ממשלתי).

שלי יחימוביץ' לקחה את הבחירות על ראשות מפלגת העבודה בהליכה. היא הבינה את מה ש"הראשון להבין" לא הבין, ורתמה את המנוע של שדה הקרב התקשורתי החדש לטובת ההצלחה שלה. היציאה של שלי מהעיסוק בתקשורת כמקצוע, אפשרה לה להבין טוב יותר את החסרונות של שדה הקרב התקשורתי הישן, בבחינת "מה שרואים מכאן, לא רואים משם". שלי ניגשה למלאכה ועשתה את כל מה שנדרש על-מנת להצליח בשדה הקרב התקשורתי החדש. היא הפנימה את העיקרון של "many to many", שידרה לציבור אבל גם הקשיבה, למדה לנהל רב-שיח עם הציבור בהתאם לנושאים שמעניינים את הציבור, ולמדה את השיעור החשוב מכל בשדה הקרב התקשורתי החדש - היא שילבה את הציבור בעשייה שלה, ורתמה את האלפים שעמדו נפעמים מול החיבור הזה בין "פוליטיקה ישנה" ל"תקשורת חדשה". האלפים נהרו, והקרב הוכרע.

המודל החדש של שדה הקרב התקשורתי הוא ביטוי של מגוון רחב מאוד של שינויים המתרחשים בתודעה האנושית כתוצאה ישירה מן הגל של שלוש המהפכות הגדולות שאפשרה הטכנולוגיה. המכלול של השינויים הללו עדיין בתהליכי התהוות, והוא נסתר לחלוטין מעיניהם של מי שעדיין לוחמים במסגרת שדה הקרב הישן והתקשורת שלהם עובדת באופן חד-סטרי ("one to many"). התודעה המתהווה היא תודעת-על, אשר חוצה את גבולות התודעה האנושית הנוכחית במימדים של חלוקה בינלאומים, דתות, מעמדות, וכיו"ב. התודעה החדשה מאפשרת לכל אדם לחצות את גבולות התודעה שלו עצמו על-ידי חשיפה לתודעת-על כוללת, והיא גורמת לשינויים גוברים, הולכים ומתעצמים הן בקצב של אדוות התודעה הללו והן בעוצמתן. שיתופי פעולה בינלאומיים חוצי גבולות לאומיים, חוצי כלכלות, דתות, חוצי מערכות חוק וממשל מקומיות, ויצירת תשתיות מעשיות ליצירת שינויים מרחיקי-לכת בתודעה האנושית הכללית, כל אלה הם רק תחילתו של עידן שבו תודעות ישנות יקרסו תחתן בן-לילה (ראה התפרקות משטרי הדיכוי הערביים), ותודעות גלובליות ייוולדו מתוכן בקצב מתגבר עם יכולת שינוי מועצמת. בשדה הקרב החדש, משחקת התודעה החדשה תפקיד מכריע, והיא אינה כורעת ברך בפני כלי התודעה הישנה. הנסיונות החוזרים ונשנים של מי שאינם מבינים את כללי המשחק החדשים, לעשות שימוש במודלים ישנים לצורך הכרעה בשדה קרב שאינם מבינים, מייצרים אפקט שלילי לנסיונות הללו, עד כדי כך שהם משווים ליוצרי הגלים הללו מראה פאתטי. כשמדובר בעתיד המדינה ובדיני נפשות, כשמדובר בראש ממשלה ובשר הביטחון, כשמדובר במי שאנו אמורים לבטוח בהם באופן מלא, זה יכול להיות רע מאוד ולהוות סיבה מספקת להליכה מיידית לבחירות. אבל כשמדובר בנוסף לכל אלה, על מי שאינם מסוגלים להבין את הסביבה בה הם פועלים, ואינם מבינים ששדה הקרב השתנה ואינו עוד השדה המוכר להם, אנו ניצבים מול בעיה חמורה עוד יותר. חוסר הבנה של המציאות יכול להיות נסלח, רק אם הוא מגיע ארוז ביחד עם יכולת הקשבה ולימוד. אין חולק על קיומו של האיום האירני. שדה הקרב של התודעה הישנה עודנו חי ובועט, ומייצר איומים וסכנות, לישראל ולאנושות כולה. אך מי שיוביל את ישראל לקרב הזה, צריך להיות מסוגל לראות גם מעבר למגבלות התודעה האירנית, ומעבר לגבולות התודעה שלו עצמו. נתניהו וברק אינו הצמד להוביל קרב תודעה. "הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה" [אלברט איינשטיין].