המתירנות המינית של הדור הצעיר, הפושה יותר ויותר בארץ, חדרה באחרונה גם לשורות הקיבוץ הדתי. מסקר דיסקרטי שנערך על-ידי מכון "סקרים" בקרב בני נוער המאכלסים את הקיבוצים הדתיים עולה בעליל כי 65% מהבנים ו-40% מהבנות בגילאי 16-14 נוהגים לקיים יחסי-מין חופשיים.
מטבע הדברים עוררו ממצאים אלה של מתירנות דאגה גלויה בקרב התנועה הקיבוצית הדתית. בעקבות הסקר, שממצאיו עברו מפה לאוזן, משוכנעים רבים מפרנסי התנועה שלא ניתן עוד לטאטא אותם מתחת לשטיח וכי הגיעה השעה להתמודד איתם בגלוי.
"חייבים אנו לצייד את בנינו ואת בנותינו בכלים מתאימים כדי שיוכלו לעמוד כנגד הזרם שמסביבם" - אמר לי, בגילוי-לב ראוי לציון, אחד מפרנסי התנועה. לדבריו צריכה ההתמודדות להיות מקיפה, הן בתחום האידיאולוגי-ההשקפתי והן בתחום המעשי של אורח החיים.
איש-שיחי, שהוא מחנך במקצועו, משוכנע שעל חברי תנועתו נגזר להתעמת עם אורח החיים הנהנתני ולא להימלט מתפיסת העולם שעומדת מאחוריו. הוא מציע לעשות זאת בדרכים מתודיות ופדגוגיות, ויחד עם זה גם לפתח ולטפח יסודות השקפתיים הנובעים מן המקורות.
בכובד-ראש
כמחנך, רואה איש-שיחי צורך לשבץ את החינוך המיני של בני הדור הצעיר בקיבוץ הדתי בתוכנית הלימודים הרגילה, וזאת במסגרת מקצועות הלימוד השונים - כל כיתה לפי רמתה. ומאחר שאין עוד, לדבריו, להימלט מליבון הסוגייה, יש לדון בה בכובד הראש הראוי.
אליבא דאיש-שיחי, הרי שרק על יסוד אהבה אמיתית ניתן בכלל לדבר על רגש האחריות שיש לבן הזוג האחד כלפי בן הזוג השני. הוא משוכנע שבכוחה של תחושת אחריות וטיפוח אהבה אמיתית יש כדי לסייע בביסוס ההכרה והנכונות לדחות את יחסי המין למועד מאוחר יותר - רצוי, כמובן, לאחר הנישואין. לסיכום קורא איש-שיחי להעמיד את דיני הצניעות על משמעותם ולהדגיש בתוך כך את הקדושה שבחיי המין, במובן של הגבלה והכוונה, וגם של הטיה כלפי שמיא. הוא מייחס חשיבות רבה לגדרות ולסייגים בענייני הצניעות, כדי לקיים את המצווה של "לא תקרבו לגלות ערווה".
הסייגים צריכים להיות מותאמים, כמובן, לאורח החיים הדתי בקיבוץ, בין אם הם גדרים סמליים ובין אם הם גדרים ממשיים. הם צריכים להידון בפומבי, ללא מורא וללא משוא-פנים, ושמירתם צריכה להתבסס על קבלה מודעת משלהם. "אין אנו פטורים מן החובה לעסוק בהם ולתרגמם למעשה, הן בתורת החינוך והן באורח החיים שלנו" - מטעים איש-שיחי.