אין במדינתנו הקטנה רגע דל. תמיד יש או סקנדל או פסטיבל. זה מאמר השיר, והאמת היא לעניות דעתי, שבדרך כלל ברוב הפעמים הם מככבים במוקדם או במאוחר יחד: האחד מביא את השני, ללא חשיבות מי מקדים את מי - הסקנדל או הפסטיבל.
לפני שאמשיך בעיקר, אני מבקש להקדים כמה משפטים המבטאים את עמדתי ואמונתי על נושא שנושק לנושא שארחיב עליו בהמשך. אני מתנגד לכל פעולה המכונה "תג מחיר" מכל צורה ובחינה. ראשית - עקרונית, כי רק לריבון, למדינה על שלוחותיה יש זכות לקבוע ואם בכלל להשתמש בתג מחיר, ואם כן - לקבוע את הצורה וגובה המחיר. ההיבט השני הוא מוסרי: פגיעה ברכושם או בגופם של אנשים כפרטים וכקולקטיב ללא אשמה מוכחת היא לדעתי בלתי מוסרית.
ומכאן ולהיבט הפרקטי שיש לו כמה אפיונים. הראשון - העמקת המחלוקת במחנה הימין לגווניו ולרמותיו הימניות, שללא השיתוף ומציאת נקודת האיזון והמפגש במחנה נאבד הכול. כל זאת ללא אפקט הרתעתי ממשי, כי בדרך כלל הנפגעים מ"תג המחיר", גם אם חלקם רקדו על הגגות אחרי פיגועי הטרור שעשו אחיהם, אין להם השפעה ממתנת ממשית על הטרור ומבצעיו, וכך התוצאה היא המשך הטרור ואף הגברתו. אך החמור והמשמעותי היא נתינת נשק הסברתי ותעמולתי בידי החולקים מבית ומחוץ על תפקידו האמיתי של מפעל ההתיישבות בארץ ישראל, על אופיים של אנשיו ועל פתרון הסכסוך ככלל.
והנה קם עם בבוקר והוא נוכח שהוא גזען, אוכל ערבים לארוחת בוקר, את שאריות השנאה הוא מכלה בצהרים ונח בערב מעמל יומו לקראת הפעילות הגזענית האלימה שלמחרת. הגזמתי כאן קצת. מה, רק לטייקוני התקשורת האלקטרונית והכתובה מותר להפוך זבוב לפיל?
פסטיבל מזוכיסטי
אירע בירושלים מקרה פרטני אלים ומצער שיש לגנות, אך לא חריג שכמוהו ופי כמה וכמה חמורים ממנו קורים בחברה הישראלית כמעט מדי יום ביומו, בלי השיתוף של בני דודינו כקורבנות. שלא לדבר על מאות המקרים שהיהודי הוא הקורבן מידי ערבי. והכול בשל ליווי המכות באמירה של ילד בן 13 "מוות לערבים". וזה יחמיר את העניין.
הקיץ הוא כידוע עונת הפסטיבלים, והנה נפתח עוד אחד ומיוחד: פסטיבל מזוכיסטי, תכונה יהודית מושרשת ומעוגנת במסורת היהודית. כבר אלפי שנים אנחנו אשמים. זה לא חדש אך זה מצמרר כשזה קורה במדינה היהודית הריבונית שאמורה לשנות את התזה. וזה בלתי נתפס לאור המציאות ההפוכה, מציאות מדממת שבה נרצחו ונפצעו אלפים תינוקות, ילדים, נשים וגברים בכל הגילים, באוטובוסים, ברחובות, בבתי קפה, בעוד ההנהגה השבויה בקונספציה מעוותת מביאה את הרוצחים הביתה, מנפיקה להם נשק לטובת בניית מזרח תיכון חדש.
ומי שאחראי ישירות למהלך ולתוצאותיו והיום נושא במשרה הרמה של נשיא, הוא זה שמטיף לנו כל שנה לקבל עלינו כציבור את אשמת הרצח הנפשע של
יצחק רבין ז"ל. הנשיא הזה בוש ונכלם בפומבי תוך העצמת האירוע והפיכתו למקרה מייצג כאילו מגמה, שהרי כל שני וחמישי במדינת היהודים הגזענית נעשה איזה שהוא פוגרום בערבים. כן, זה הוא שמזה עשרים שנה לא הביע איזו אמירה של חרטה, סליחה ומחילה ממאות המשפחות המציינות את ימי ההולדת של יקיריהן בבתי הקברות. ומי מצטרף דואג ומזועזע, ומיישר קו בדרך כלל עם כותרות עיתוני הבוקר? ראש ממשלתנו הנכבד.
שר החינוך נזעק להצלת ילדינו ונכדינו מפגע השנאה והגזענות ותקצב מיידית מיליונים למסע מתקן דעות קדומות לעוללינו הגזענים.
האמת היא כי אם יש איים של שנאה בחברה הישראלית כלפי "בני דודינו", היא הגיונית ונורמאלית לאור ההתרחשויות בינינו במאה השנים האחרונות ובעיקר מאז פרוץ ה"שלום". בכל מקרה הם הרוויחו אותה ביושר. אין בישראל גזענות, ודאי לא כלפי הערבים. בני אב אחד אנחנו. לא הגזע ולא הצבע הם הבעיה, אלא הרצח והטרור. ממקורות רשמיים בממשלה הפלשתינית נמסר כי שוב הוכחה אשמתה של הציונות האימפריאליסטית והגזענית ומערכת החינוך שלה בליבוי השנאה לעם הערבי בכלל ולעם הפלשתיני בפרט, הסובל סבל ואלימות בארצו פלשתין הכבושה.
במקביל נשלחה בקשה לאו"ם לכינוס מועצת הביטחון, וכסיוע לדחיפותה של הבקשה נשלחו כתבות וקטעי עיתונים שפורסמו בארץ, אך הדובדבן בקצפת היה התייחסותם של מנהיגי ישראל ושריה לתופעה. הם מיהרו להוקיע ולנפח אירוע מקומי לממדים מפלצתיים של קטסטרופה מוסרית לאומית.
בלי שנאה אך בכעס.