סף עליון לסעד כספי

"הסכום הנתבע בגין הגנרטור הוא 21,500 שקלים. "קביעת המומחה מקובלת עלי, ואני רואה בדרישת התובעים בסיכומיהם לפיצוי בסכום שקבע המומחה עתירה לתיקון כתב תביעה כנדרש ע"פ תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, שלה אני נעתר בזאת. התובעים זכאים לפיצוי בגין הגנרטור, בסכום שקבע המומחה בחוות-הדעת דהיינו בסך 86,500 שקלים " (ציטוט מתוך ת"א בועז דניאלי ואח' נגד שמרגד חיים בע"מ, בית המשפט המחוזי בנצרת, שופט: גדעון גינת, לא פורסם). יש והקבלן מנסה להגביל את הדיירים התובעים תביעת ליקויי בניה, ומנסה לסכל זכות המוקנית לכל דייר בתביעתו לשם מיצוי זכויותיו. ההגבלה בה מדובר היא מניעה מהדיירים העמדת סכום התביעה על ערך כספי נמוך, משיקולי אגרת בית משפט או מכל שיקול אחר שהוא, מהסכום הריאלי של תביעתם. כמו-כן יש והקבלן שואף להגביל כל סעיף שבכתב התביעה, כך שלא ייווצר מצב בו בסעיף כלשהו יהיה סכום הפיצוי גבוה מהסכום הנתבע. במצב זה, אם יתקבלו ההגבלות הללו, ייווצר מצב בלתי מאוזן בעליל, לפיו אם מומחה בית המשפט מעריך ליקוי × בסכום קטן מהסכום הנתבע - תתקבל הערכתו של התובע - יתקבל הסכום המוקטן כפי שקבע מומחה בית המשפט, ואם מומחה בית המשפט יעריך את ליקוי × בסכום גבוה מהערך הנתבע - שוב יוגבל הפיצוי לסכום הנמוך, זה אשר נקבע בתביעה. ראה גם את פסק דינה של השופטת אריקה פריאל, בית המשפט השלום בחיפה, החלטה בת"א 13698-03-11 גדילן חברה להשקעות ונכסים בע"מ נגד נינט ואברהם בובליל. להלן ציטוט, ובהמשך תבוא ההחלטה בשלמות:

"דין הבקשה להידחות. תובע רשאי להגביל את הסעד הכספי המבוקש ולהעמידו לצורכי אגרה על סכום נמוך מזה שהיה רשאי לקבל ללא הגבלה. העמדת סכום התביעה על סכום נמוך יותר אינה שוללת מהתובע את הזכות להוכיח את כל רכיבי תביעתו. עם זאת, לא יהיה זכאי לפסיקת סכום העולה על זה שבגינו שולמה האגרה". בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק דניאלי, היה בדעה אחרת, וראה בעצם קבלת חוות דעת עם סכומים גבוהים מאלו שנתבעו - הגשת בקשה לשינוי כתב תביעה, אותה ביהמ"ש קיבל. השופטת אריקה פריאל התבססה בפסק דינה על רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל בע"מ.

להלן ציטוט רלוונטי מפסק דין מיפרומאל:

"6. כיצד תפורש בחירת התובע להגביל מראש את הסעד המבוקש לכדי סכום הנמוך מן ההיקף הנטען של נזקיו: האם יש לראותה כוויתור בדיעבד - קרי לאחר שתוכרענה שאלות היקף הנזק והיקף אחריות הנתבע - על כל סכום שיפסק מעבר לסעד המבוקש? או שמא מצמצמת היא מלכתחילה את גדר המחלוקת עד שאין התובע רשאי לטעון כי היקף נזקיו עולה על סכום התביעה, וכפועל יוצא נאלץ הוא לוותר על הוכחת מקצת מראשי נזק או לצמצם או היקפם? שאלה זו נדונה עוד בע"א 371/57 ארצי נ' שוורץ, פס"ד יג, 628 (1959) (להלן: עניין ארצי)). באותו מקרה הסתכמו ראשי הנזק בכתב התביעה לכדי סך של 29,192 לירות, אולם לבסוף הועמדה התביעה, מטעמי אגרה, על סך של 12,000 לירות בלבד. בית המשפט שדן בתובענה מצא כי היקף הנזק שנגרם לתובע עולה על סכום התביעה, ולאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 33% פסק לטובתו 8,895 לירות. בערעור נטען כי היה על בית המשפט לנכות את שיעור האשם התורם מסכום התביעה עצמה, כך שגובה הפיצוי המקסימאלי לא יעלה על כשני שלישים מסכום התביעה, קרי - 8,000 לירות. בדחותו את טענת המערער קבע הנשיא (אז השופט) זוסמן: "הפחתת סכום התביעה עד לסך - 12,000 לירות אינה מתפרשת כהודאה, כי לא נגרם עקב התאונה נזק העולה על סכום זה... עקב הפחתת הסכום רק הגביל המשיב את העתירה, ומעבר לסכום זה היה לשופט אסור לפסוק" (שם, בעמוד 630). על דברים דומים חזר השופט קיסטר בע"א 526/64 זחליל נ' פנחס, פס"ד י"ט (4) 455 (1965) (להלן: עניין זחליל):

"יש ואדם טוען כטענה עובדתית כי הנזק שנגרם לו עולה לסכום פלוני, אבל אינו מבקש את הסכום הזה במלואו, אלא סכום קטן הימנו. במקרה כזה, כאשר הוערכו הנזקים על-ידי התובע, אם נקבע על-ידי בית המשפט כי גובה הנזק הוא כפי שנטען בתביעה, רשאי יהיה לנכות מסכום זה של ההערכה, ולא מסכום הסעד שנדרש בתביעה - את הסכום ששולם על-ידי ביטוח לאומי" (שם, בעמוד 465) (ההדגשה במקור).

הנני כי כן, הכלל שהשתרש בשיטת משפטנו הוא כי "חשבון הנזק - לחוד, וקביעת האחריות לדמי הנזק - לחוד, ואין לערבב בין השניים" (הנשיא זוסמן בעניין ארצי, שם). לאמור: אין בעובדה כי התובע הגביל מלכתחילה את הסעד המבוקש, כדי להפקיע את זכותו להמשיך ולטעון - קל וחומר להוכיח - כי היקף הזנק שנגרם לו עולה על סכום זה. הסעד המבוקש אינו אלא תקרה לסך הפיצויים שיתקבלו בסיומו של ההליך, אולם אין בו כדי להגביל את היקף הנזק ואף לא את היקף אחריות הנתבע."