דבר איתנו - אדוני ראש הממשלה

אחד מנשיאיה הנערצים ביותר של האומה האמריקנית, הוא פרנקלין ד. רוזוולט. תקופת כהונתו הארוכה משתרעת בין היתר, על שני אירועים היסטוריים ענקי השפעה: המשבר הכלכלי העולמי של 1929-33,ומלחמת העולם השניה. לרוזוולט היו לא רק הצלחות בתקופת כהונתו, אך כאשר נפטר בשנת 1945, הוא נותר עבור בני עמו הנערץ שבנשיאיהם. היסטוריונים מסבירים את האהדה והתמיכה הציבורית הרחבה באיש, ביכולתו לטפח שיח יחודי עם בני עמו. עם היבחרו בשנת 1933, הוא חנך תוכנית רדיו אגדית - בשם "שיחות ליד האח" (Fire side chets)- בה שיתף מדי שבוע את מאזיניו בבעיות השעה, כאילו דיבר אליהם אישית בסלון ביתם. אומנם הטכנולוגיה החדשה של אותם הימים, הרדיו, סייעה רבות ליצירת התחושה של קשר אישי, אך עיקר הצלחתו של רוזוולט נזקפת ליכולתו "לרדת אל העם". הוא השכיל להסביר, בשפתם של אנשים פשוטים, מצבים מורכבים ומאיימים (כמו משבר הבנקים או הצורך להתגייס לעזרתה של אירופה במלחמה) ושכנע אותם כי חשוב לו שבני עמו יהיו שותפים מדעת לניהול עתידם. "האומה זכאית וחייבת לדעת ולהבין את המצבים עמם היא עומדת להתמודד" גרס, והאומה אהבה זאת. בשיחותיו רוזוולט לא הבטיח מקסמי שווא, לא פיזר סיסמאות, לא טען לבלעדיות על פתרונות נכונים,ועודד שקול דעת עצמי מאזרחיו. ההיסטוריה מספקת לנו דוגמאות לא מעטות של מנהיגים אשר הבינו את חשיבות השיח הגלוי והכן עם בני עמם (כמו גם כאלה שממש לא האמינו בכך). "אין לי דבר להציע (לכם) פרט לדם, עבודה קשה, דמעות וזיעה", אמר וינסטון צרציל לבני עמו, באחת השעות הקשות למולדתם ולעולם כולו. בחלוף ההלם הראשוני של דבריו הישירים היו הבריטים מוכנים בהרבה לתארגן לשנים ארוכות של סבל ולוחמה, מתוך שכנוע עצמי ותקוה. בישראל, עמד העם לא פעם בפני מצוקות וסכנות לאומיות לא פשוטות. .עד לאחרונה בחר הרוב להתייצב מאחורי מנהיגיו ולעשות את שנדרש ממנו עד תום המשבר. אם וכאשר התברר, לאחר מעשה, שאלה טעו או הטעו אותו - ידע לבוא איתם חשבון. במשבר הגיאו פוליטי הענק הפוקד את אזורנו ובתהליך הדרמטי סביב הגרעון האירני, מתגלה שהדברים אינם עוד כתמול שלשום: חלקים לא מבוטלים של אזרחי המדינה מביעים ספקות ומבקשים להבין את מה שאין אומרים להם, וזאת עוד טרם קבלת ההחלטות. כאשר מומחי ביטחון מוערכים ומדינאים מנוסים מביעים תהיות שדעות סותרות, המעצימות את המבוכה , ידידי-אמת בעולם מזהירים אותנו מפני בידודנו, ואנשי כלכלה מתקשים להבין. אזרחים מצפים להבהרות ולתשובות ממנהיגיהם ואינם זוכים לכך. ולא שמנהיגינו אינם נואמים ומצהירים הצהרות מדי יום, אלא שאלה מיועדות מראש לאזניהם של אחמדיניגאד, נסראללה ואובמה. הם גם דואגים להדלפות, חושפים חומרים חסויים, ומציפים את העיתונות בפרטים שוליים. רק עם העם אינם מדברים כי הם אינם חושבים שדרוש להסביר ולהרגיע את אזרחי המדינה הזו על המשמעויות ה מ ע ש י ו ת של מלחמה גרעינית, של אלפי טילי חיזבאללה (כימיים או לא) ושל עם לבדד ישכון בעת מלחמה. הם לא מדברים איתנו על אלטרנטיבות, על היום שלמחרת ועל התרומה שיתבקש כל אחד מאיתנו לתת בעתיד. העם אינו שומע איך ומי יקבל את ההחלטה: האם האדונים ביבי וברק ובנות זוגם, בארוחת יום שישי או פורום כלשהו ממנו דאגו להרחיק כל מתנגד אפשרי? שר הביטחון הרגיע אותנו שיהיו מקסימום 500 הרוגים (מן רולטה שכזו) וחיזק בנו את ההרגשה שאזרחי ישראל - במדים או באזרחית - הם דמויות פלסטיק על שולחן החול של המיניסטר בחדר המצב הממוגן שלו. אזרחי מדינה בוחרים מנהיגים כדי שאלה ידאגו להם ולצאצאיהם,יפעילו את מיטב כישוריהם בקבלת החלטות וישתפו בהן את אלה שיצטרכו לשאת בתוצאותיהן. האזרחים זכאים, לפיכך, לצפות שידברו אליהם לפני החלטות הרות גורל. לא בנאומים טקסיים,לא במשפטים שנכתבו ע"י יחצנים ויועצי תקשורת,לא בסיוע של עיתונות מטעם. הם מבקשים שידברו איתם מתוך שיתוף גורל ובגבה העיניים, שישוחחו עמם כמו שעשו רוזוולט וצרציל עם בני עמם, לפני שנקראו להתגייס למאמץ, ושידברו איתם אמת. דברו איתנו האדונים ביבי וברק. אנחנו זכאים ומסוגלים להבין מצבים, גם אם הם סבוכים ולא מבין עיסוקינו היום יומיים אך בהחלט נוגעים לחיינו.