מצוות התשובה פנים רבות לה. היבטים שונים ומגוונים לה וכבר התעסקה בזה תורתנו הקדושה, כמו גם נביאי ישראל, פרשני המסורה לדורותיהם והוגי הדעות לאורך שנות היסטוריותו (לא: היסטריותו) של עם ישראל. ועיין עוד במאמריי הקודמים מן השנים שעברו על כך "ותחזינה עיניך - מישרים". מצוות התשובה מתקשרת למושגים ולערכים נצחיים אחרים אשר בעולמה של היהדות, כגון: אהבת ה', עבודת ה', אחדות ישראל, ערבות הדדית ועוד; או כעניין נלווה להם ו/או כחלק אינטגרלי מהם. ודי לנו באם נזכירה לקוראינו המתמידים הי"ו, שניתן להרוות צמאוננו הלזה בהבנת מושג התשובה, כדוגמית אחת בלבד, מעצם כתיבת שתי הפרשיות הראשונות בפרשתנו, פרשת "נצבים" בצמידות ובסמיכות, אחת אחר השנייה, דבר המלמד על מעמדה, כוחה ומיוחדותה של מצוות התשובה. עוצמות רוחניות אדירות וגם אמנה - פרשת "נצבים" פותחת את "פרשת כריתת הברית" בין כלל ישראל ובין הקב"ה [פרק כ"ט, פסוקים ט'-כ"ח] בהקהל ובכינוס המתבצע במצב של ביחד ומתוך אחדות דעים, ערבות הדדית ואחריות גלובלית, כעדותה של תורתנו הקדושה: "אתם ניצבים היום כולכם לפני י-ה-ו-ה אלוהיכם... כל איש ישראל...". כינוס אדיר זה כלל את שועי העם ומנהיגיו - מחד-גיסא, עד אחרון חוטבי העצים ושואבי המים - מאידך-גיסא. ומיד לאחר כן, התורה ממשיכה ומציינת את "פרשת התשובה" [פרק ל', פסוקים א'-י']; ללמדך: "כריתת הברית בין עם ישראל ובין הקב"ה הוא הסמל הגדול ביותר של השאיפה, היעד, המטרה והתכלית של מצוות התשובה" [על-פי "מדרש גם"]. ומכאן, אל ייפלא בעיניך, קורא חביב, שבמצוות התשובה קיימות אנרגיות ועוצמות רוחניות אדירות ולטענתנו, אין כל ספק שמעמדה, כוחה ומיוחדותה של מצוות התשובה "יפה וגדול הוא שבעתיים" כשהדבר מלווה ומשולבים בו ערכים לא פחות חשובים הימנו, כגון: אחדות, ערבות הדדית, אחריות גלובלית וכיו"ב. רחמים גדולים בעקבות התשובה בפרשת התשובה המופיעה ביחידת הפסוקים הנ"ל, השורש ש.ו.ב חוזר שמונה פעמים (!) - דבר המלמד על חשיבותה של המצווה הלזו ועל יחס הגומלין והישיר בין האדם "השב" בתשובה ובין יוצרו, הקב"ה, שהוא "ריבון התשובה". יש לציין שחז"ל הדגישו את העובדה "כי אין התשובה משפיעה על העונש בידי אדם, אלא על העונש בידי שמיים" (וכך פותח הנוטריון והעו"ד, מר דניאל בן עמי את מאמרו "מעמדה של התשובה בעבירות השונות", גיליון "אור השבת", מס' 534). במילים אחרות - שיבה אל ה' בבחינת "ושבת עד י-ה-ו-ה אלוהיך" גוררת בעקבותיה שיבה של ה' מרצונו להעניש את החוטא. שיבתו של ה' ממלאת את החלל שכביכול נוצר, ברחמי שמיים. ברחמים ההולכים וגדלים, ברחמים ההולכים ומתעצמים ככל שתשובתו של האדם הולכת וגדלה, הולכת ומתעצמת. סימוכין לכך הם דברי הפסוק בהדיא: "ושבת עד יה-ו-ה אלוהיך... ושב י-ה-ו-ה אלוהיך את שבותך, ורחמך...". לנו נראה להסביר זאת באמצעות משחק מילים המבטא יותר מכל את עוצמתה, כוחה, מעמדה ומיוחדותה של התשובה וכדלקמן: אם האדם שב מחטאו אשר חטא באופן בוגר ולא כמו תינוק, ועושה הוא ניתוק (מוחלט) מחטאו הקלוקל, בכך הוא מבצע תיקון עצמי, תיקון המקרבו אל אביו שבשמיים. בגין זאת, האדם מתוגמל מן השמיים מיידית (פיזית ורוחנית כאחד). ומה יפה, נאצלת ונהדרת קביעתו ההלכתית של "הנשר הגדול", הלא הוא הרמב"ם, בהלכות תשובה פרק ז', הלכות ו'-ז': "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה (ואף) מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שנאוי, משוקץ ומרוחק (מ)לפני המקום והיום הוא אהוב, נחמד, קרוב וידיד. אמש היה זה מובדל מה' אלוהי ישראל והיום הוא מודבק בשכינה... ומקבלין אותו בנחת ושמחה... כי כבר רצה האלוהים את מעשיו". לזכר חן חנוך חזקיה עברי זצ"ל ו"בשולי האדרת" הרשוני לחרוג אך הפעם מהרגלי ולהקדיש את המאמר (ולשלבו כחלק בלתי נפרד מן המאמר) לזכרו ולעילוי נשמתו של האי גברא רבא, שופרא דשופרא אשר עלה בסערה השמיימה והלך טרם עת לגנזי מרומים, "כי נצחו אראלים את מצוקים ונשבה ארון הקודש", הלא הוא רעי היקר וידי"ן ר' חן חנוך חזקיה עברי (אפטר) זצ"ל. חן שימש בשנותיו האחרונות גם כשגרירה של מדינת ישראל בליטא ובלטביה, והיה דוגמה מאלפת של שיבה אל ה' בכל לבבו ובכל מאודו. יכלו הזמן והדף ולא יכלו המילים מלתאר את "אחד מענקי האומה בדורות האחרונים", כפי שהספידו במר נפשו, ח"כ מר דני אילון, סגן שר החוץ. שמו של חן חנוך חזקיה ינוח לנצח בפנתיאון השמות של גדולי האומה היהודית/הישראלית לדורותיה.