היום התבשרנו כי המגזין פורבס, המדרג את עשירי תבל, הכריז כי הונם של 400 מעשירי ארה"ב עומד על שמינית (!) משווי כלכלת המדינה כולה.
ננסח את המשפט הזה שוב: 400 בני אדם, כמוני-כמוך, מחזיקים בנתח הון כזה שאם היינו מחלקים אותו באופן יחסי בין תושבי ארה"ב הוא היה אמור להתחלק על 40 מיליון איש (314 מיליון תושבים כפול שמינית).
אפשר לנסח את המשפט הזה שוב ושוב, אבל המשמעות ברורה. הפירמידה שמקדם הקפיטליזם משאירה מאחור בספארי הכלכלי את האדם שלא יכול לספק מיטה חדשה לבתו, ומרוממת על חשבון האדם הזה את מי שממילא יש להם יותר מכפי שיוכלו אין פעם לבזבז.
ההתמכרות הזו לעגל הזהב ידועה לנו משחר ימי ההיסטוריה האנושית, ולמרות כל המהפכות החברתיות לאורך ההיסטוריה, אנחנו עדיין שם. כשנתניהו מתמסר לאדלסון שקונה לו במתנה עיתון פרופגנדה פרטי וממוטט את תעשיית העיתונות הישראלית, שולח מאות מעובדי
מעריב הביתה, ומאות מעובדי ערוץ 10 ילכו בעקבותיהם, ומאות מעובדי פניציה כבר מרגישים את חבל התליין הקפיטליסטי על צווארם - נמצא הפטרון של נתניהו במקום השמיני ברשימת עשירי ארה"ב, עם 21.5 ביליון דולר.
אם היו עובדי מעריב, ערוץ 10 או פניציה בקטגוריה של
מתנחלים, הממשלה הזו הייתה פותחת ברוחב לב את הקופה הציבורית, מעניקה להם מתנות בשווי מאות מיליוני שקלים לאוניברסיטה בשטחים, או מנסרת להם את המפעל ומעבירה אותו לקרבת צינור הגז הטבעי כדי שיוכלו להתפרנס ממנו, ולהמשיך להכניס מטבע זר לישראל עם ייצוא, ולהתפרנס בכבוד מעבודה על קו הייצור.
"המירוץ למיליון" של כוכבי הליכוד,
דני דנון, מירי רגב,
ציפי חוטובלי,
יריב לוין,
זאב אלקין, ישראל כ"ץ ודומיהם, הוא דווקא המירוץ לחברון. שם נמצא קהל ה"בייס" של נתניהו. שם ובסמטאות בני-ברק.
הישראלי העובד לפרנסתו, על פס יצור ומכניס מטבע זר לכלכלת ישראל, לא מצדיק מירוץ של הקואליציה, ובטח לא של ראש הקואליציה, התליין הראשי של החברה הישראלית.
לפניציה לא מגיע חיבוק מהקואליציה.
ביום הבחירות - "זכור את אשר עשה לך הליכוד".