במלאות 19 שנים להצהרת העקרונות (
הסכם אוסלו א') בין ישראל לארגון לשחרור פלשתין כולה (המתחבא מאחורי ראשי התיבות התמימים אש"ף), שלא היה אלא הסכם כניעה לארגון טרור רצחני, תפישות היסוד של תהליך אוסלו עדיין ממשיכות להוביל את המדיניות של ישראל ושל העולם בעקבותיה.
ביטאון השמאל הקיצוני כתב במאמר המערכת שלו (20.09.12) ש"הסכמי אוסלו נועדו לסלול את הדרך לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלשתינית עד שנות ה 90 של המאה הקודמת". אין זה מה שסופר לאזרחי ישראל. הם זכו לשטיפת מוח כאילו מדובר בשלום. יוני שלום הופרחו באוויר גם כאשר הנחות היסוד של ההונאה הקרויה "תהליך השלום" הופרכו בזו אחר זו. והנה, אפילו עיתון זה אינו טוען שהסכמי אוסלו נועדו להביא שלום. לדבריו לא השלום הוא היעד אלא סיום "הכיבוש" והקמת מדינה (לאויב).
על כן נוזף אותו עיתון בשר החוץ,
אביגדור ליברמן, אשר איבחן נכוחה את ההסכמים שנועדו לשים קץ לסכסוך כמהלך המדיני הכושל בתולדותינו (אם כי גם הוא טרם התפכח מרעיון המדינה הפלשתינית ממערב לירדן). למרבה הצער, עד עצם היום הזה טרם מונתה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת התהליך שהוביל להסכם הדמים, ואשר התבצע בידי שלוחים מטעם עצמם ומאחורי גבו של ראש
ממשלה נבחר, שנרצח כאשר החל להראות ניצני התפכחות מן האשליה ומן ההונאה.
על כן מסתייג אותו עיתון מדבריו של המועמד הרפובליקאי לנשיאות בארצות הברית,
מיט רומני, שבראייה מפוכחת (בהבדל מהנשיא המכהן בבית הלבן) הכריז שאינו מאמין בהסדר מדיני בין ישראל לשכניה. רומני אמר בפורום סגור שהפלשתינים אינם רוצים שלום ומחויבים להשמדת ישראל. זו האמת.
מדיניות של מזעור נזקים
למרבה הצער, ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, ממשיך בקו של "מזעור הנזקים" של תהליך אוסלו. במסגרת זו הוא זקף לחובתו שתי מעידות חמורות: נאום בר-אילן והקפאת הבנייה היהודית ביהודה, בשומרון ובירושלים. בנוסף, הוא מאפשר ל
שמעון פרס, אביו-מולידו של הסכם הדמים, ולאהוד ברק להמשיך לנווט בכיוון השגוי.
המהלך המדיני הכושל בתולדות ישראל, שהתבסס על הנחות יסוד שגויות - וכך התריעו המתריעים בזמן אמת ואין מדובר על חוכמה בדיעבד - חייב לפנות את מקומו לתפישה המעוגנת במציאות המזרח תיכונית.
התקווה היא שישראל תיערך כבר היום לקראת המצב הצפוי שבו ההתרחשויות בעולם הערבי תגענה גם אל שכנתנו במזרח, והמשטר שם יקרוס. ישראל אינה צריכה להפילו. ערביי ארץ ישראל המזרחית הם שיעשו זאת, ושם תקום המדינה הפלשתינית. התקווה היא שהדבר יקרה לפני שהקונצפציה האוסלואידית תכריע את ישראל.
הקונצפציה שהעדיפה את הכניעה לארגון טרור ואת חימושו במקום את חיסולו גבתה מישראל מחיר כבד: כ-1500 "קורבנות השלום" היהודיים (ועוד אלפי קורבנות ערביים) במהלך מלחמת אוסלו, התוצאה הצפויה מראש והבלתי נמנעת של "השלום" השקרי. למרבה החרדה, הקונצפציה ההרסנית הזאת, תפישת השלום החזירי, ממשיכה להכות.