בבסיס ההיסטוריה הקצרה של קיבוץ עין-החורש מונחות שתי אוניות מכוננות, מיתולוגיות, שאפשר לכנותן: אימהות גדולות של סיפור ההגירה. האחת, המכובדת, הידועה יותר היא כמובן א/ק "קרנרו" האונייה האיטלקית ששמה הרשמי היה S/S Carnaro. אניית קיטור "קרנרו" הייתה בעיני תמיד אונייה ערטילאית שצמחה מסיפורי הוותיקים, ועלתה כמו מתוך ערפילי האוקיינוס המלווים את האגדות על אוניית ההולנדי המעופף... משהו קדמוני ראשיתי כמו הצלליות של אניות הצי של נפוליון הצרות על עכו...
כולנו צאצאיה של ה"קרנרו"
והנה תוך עיון בערכים אחרים באינטרנט קפצה לפתע מולי ה"קרנרו" האמיתית! האוניה האיטלקית הנושנה בכבודה ובעצמה! תמונתה המצוינת ברשת, בשחור-לבן, ופרטי הפרטים עליה ועל ההיסטוריה שלה, ממחישים מאין-כמותם את סיפורי הוותיקים של עין-החורש, במסעם ארצה. אותו מסע שכולנו בניו אפשר לומר. כולנו צאצאיה של ה"קרנרו", אם יורשה לי להביא את הדוגמה הידועה של האומה האמריקנית: שכולה צאצאיה של האוניה המפורסמת ה"מייפלאואר".
המפרט הטכני המלא בדף האוניה הוא ממש מושך, מוכר משנים. מקור השם "קרנרו" הוא עמק הררי ידוע בסביבות העיר טרייסט, נמל הבית שלה, והנמל שממנו עלו וותיקנו. ובמקום אחר מצאתי, שזהו שמו של מפרץ ידוע באזור העיר. האונייה נבנתה באיטליה בשנת 1913. והייתה בת גילם של נוסעיה, החלוצים הצעירים של תנועת "השומר הצעיר", ושל אלפי חלוצים מתנועות אחרות, שהעפילו על סיפוניה ארצה. היא לא הייתה ספינה חורקת ומתפרקת של עלייה ב', העלייה הלא חוקית. לא, היא הייתה ספינה חוקית לכל דבר. ואני חושב שבלילות הריקודים השרמנטיים והסקסיים, שבמהלכם הורו וחובלו, בין גלילי החיבל העבותים, לא מעט עוברים, מי שנולדו לאחר תשעה ירחים, בארץ השמש הנצחית, והם רשאים לראות באונייה עצמה שותפה למחולות ולליל הייחום החלוצי שלהם...
היא נולדה כספינת קיטור, והושקה בשנת 1913 כאמור, אבל בשנת 1925 הוסבה לאוניית מנועי דיזל. והפליגה הפלגות סדירות מטרייסט לנמלי המזרח התיכון, מאלכסנדריה שבמצרים ועד לאלכסנדרטה שבטורקיה. בדף כתוב שחברת הביטוח "לויד טרייסטנו" רכשה אותה לאחר השיפוץ. היא סיימה את חייה בשנת 1938, שנת הולדתי. אם נניח שהיא הובילה את חלוצי עין-החורש הראשונים ארצה כבר בשנת 1929, הרי שבמשך 9 שנים הובילה והעלתה לארץ חלוצים רבים מספור, שעשרות אחדות מהם מצאו דרכם למחנה קיבוץ חדרה, הקיבוץ הראשון של העלייה החמישית.
פגישה עם הקרנרו על צג המחשב
ה"קרנרו" הייתה אוניית משא שהוסבה לשאת נוסעים. בתמונתה רואים את הארובה האחת, אך הענקית, המתנשאת לגובה. ולידה מציצות כמה ארובות-משנה קטנות. רואים יפה את שלושת הקומות או יותר, של תאי הנוסעים, והמנופים שבקדמתה מעידים שנבנתה להוביל גם משאות. בדף נדפס שהיא אבדה סופית באפריל 1938. אך למרבה הצער לא כתוב איך בדיוק אבדה: האם במוקש ימי? או מטיל טורפדו של צוללת? את מי שרתה בימיה האחרונים? את הצי האיטלקי? האם נהרסה במטח אדיר של תותחי חוף ענקיים או בירי מדויק של ספינת מלחמה בריטית? או אולי פשוט עלתה על שרטון באחד מהחופים של הים התיכון? אין תשובה בדף האוניה ואנחנו חופשיים לצייר לעצמנו את אובדנה המעציב איך שנרצה.
אני בטוח שאילו הייתה שורדת ה"קרנרו", בנמל טרייסט או בנמל פיומה, ואילו הייתה מחזיקה מעמד עד הקמת מדינת ישראל, בשנת 1948, הייתה מוצבת היום באיזה מוזיאון ימי מכובד, בארץ או אפילו באיטליה מולדתה. ולידה היו מוצבים שלטים מאירי-עיניים המספרים את סיפור אלפי-אלפי הצעירים שהגיעו על סיפוניה מאירופה הדוויה לפלשתינה-א"י.
וכך באיזו גחמה מפתיעה של ההיסטוריה ושל טכנולוגיית המחשבים, יכולים אנחנו, נצר לעולי "קרנרו", לשבת אל שולחננו או להציץ למסכי צעצועינו האלקטרוניים, ובמחי אצבע קטנה להעמיד לפני עינינו את האוניה המיתולוגית של עין-החורש, את ספינת הנוסעים והמשא, א/ק "קרנרו". ולהודות תודה גדולה לאותם אלמונים שטרחו והעלו לאינטרנט את הדף המרגש של האוניה שאבדה בים התיכון והיא רק בת 25 שנה. אדרבא, כנסו
לכאן ותשתאו לפלאי הזמן, ממש כמוני.
