חמשת חומשי תורה מתחילים עם בריאת העולם כולו, ומסתיימים בפרשת "וזאת הברכה", בברכת משה לעם ישראל. היא הפרשה המסיימת את מחזור קריאת התורה בבתי הכנסת בשבתות. פרשה זו נקראת תמיד ביום "שמיני עצרת" הוא יום חג "שמחת תורה".
כשנפרדים אנו ממכרים, נוהגים אנו בדרך כלל לסיים במין ברכה: "בשורות טובות", "יום טוב", או מילות נחמה: "בעזרת השם יהיה בסדר". וכך יש להיפרד ולסיים כל דבר – קריאת תהילים, לימוד גמרא, פגישת חברים ושיחה - בטוב. טוב הנמשך אחרי המפגש, הקריאה, השיחה.
וזאת לומדים בפרשה זו ממנהיגנו הדגול משה. כך נפרד הוא מעם ישראל – בברכה. "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו" [דברים ל"ג, א']. "איש האלוקים" נקרא כאן משה. ומה השם החדש הזה בו זוכה משה בטרם מותו? כי הצדיק מאיר לעולם כנר. וכנר, בטרם כבה, הוא מתלקח באור עז יותר, כך הצדיק משה בטרם מותו.
ועל כך מלמדנו הנציב מוולוז'ין: "משום שהיה סמוך למותו על כן התלקחה בכוחו היפה שלהבת-יה, אשר האיר בימי חייו, וכמו נר הכבה שהוא מתמוטט (דועך), מכל מקום לפני רגע האחרון האש נאחזת ביסוד האש והוא מתלקח בכוח – כך נשמת הצדיק בעת הסתלקותו ובעת היכנסו להיאחז בצרור החיים, הרי הוא מתעלה בכוח היותר ראוי לנשמה זו... וכך היה משה רבינו באותה שעה במעלה היותר גבוהה".
ולאחר שמת הוא מכונה בשם "עבד ה'" – אותו כינוי אותו קראנו בהוכיח ה' את מרים ואהרון אשר דיברו באחיהם משה: "משה עבדי" ("לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" - במדבר י"ב, ו'-ח').
"אשריך ישראל" - באחדות
משה, בברכתו לעם, מברך כל שבט ושבט מבני ישראל (מלבד את שמעון) ומסכם בברכה כוללת לכל העם: "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'" [דברים ל"ג, כ"ט]. אבל מתי "אשריך ישראל"? כשהם באחדות! אם יתקיים בהם מה שנאמר בראשית הברכה לעם: "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" [דברים ל"ג, ד'].
הכתב סופר לומד מכך ש"אדם יחידי אינו יכול לקיים את כל מצוות התורה, שכן ישנן מצוות שאינן נוהגות אלא אצל כהנים, לויים, מלך וכיוצא באלה, אולם בזמן שישראל כולם מלוכדים כאיש אחד ומחבבים איש את רעהו, אזי נחשב כל העם לגוף אחד וממילא נחשבות המצוות שעושה כל אחד כאילו נעשו על-ידי כל ישראל, וזאת אומרת שכל אחד מישראל מקיים את כל המצוות שבתורה".
ועל כך אמר רבי שמעון בר יוחאי, בפירושו לפסוק "יחד שבטי ישראל" [דברים ל"ג, ה']: "משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשר אותן זו בזו... ובנה עליהם פלטרין, כל זמן שהספינות קשורות – פלטרין קיימים, פרשו ונפרדו הספינות – אין פלטרין קיימין. כך כשישראל עושים רצונו של ה' ואחדות ושלום ביניהם, הם קיימים" [ילקוט שמעוני על-פי ספרי].
מוחלים למשה רבינו
ומובא במדרש דברים רבה מדרש מרגש על בקשת סליחה הדדית בין משה לעם [דברים רבה י"א, ו']: "אמר משה המתן לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו בי קורת רוח כל ימי, מפני אזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחם. התחיל לברך כל שבט בפני עצמו. כיון שראה שנתקצרה השעה – כללם כולם בברכה אחת. אמר להם לישראל: הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי. אמרו לו: רבנו ואדוננו מחול לך! ואף ישראל עמדו לפניו ואמרו לו: משה רבנו! הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחל לנו! אמר להם: מחול לכם!".
וכך נסגר מעגל של תוהו ובוהו, בריאת העולם, בריאת אדם, יצירת העם, לימוד ותוכחה, בטרם יישוב הארץ המובטחת, בברכה ובסליחה. ביום של "שמחת תורה" בקריאת "וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלוקים את בני ישראל".
על-פי המסורה נפטר משה ביום ז' באדר. "בן מאה ועשרים שנה היה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחו" [דברים ל"ד, ז']. "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" [דברים ל"ד, ו']. ומסביר הרלב"ג: "כי אולי אם נודע מקום קבורתו, טעה יטעו הדורות הבאים ויעשו ממנו אלוה מצד מה שנתפרסם מהנפלאות שעשה".