איפה הקבלות?

הכל פוליטי מי אמר שהאקדמיה בישראל לא פוליטית? אז אחרי התבטאויות שמאלניות מובהקות של מרצים באוניברסיטה נגד הימין, שעלו לא פעם לכותרות, ואחרי ההתנגדות האקדמית להקמת האוניברסיטה הימנית באריאל - קַבלו את תמיכת האוניברסיטה העברית בארגוני השמאל. נכון שהאוניברסיטה קוראת לזה תמיכה בארגונים חברתיים. אך לא סוד הוא שכל ארגוני זכויות האדם של השמאל הם ארגונים פוליטיים מובהקים, הפועלים למען הפלשתינים והעובדים הזרים - גם אם הדבר מנוגד לאינטרסים הביטחוניים של ישראל - במסווה וולונטרי. הימין משום מה לא כלול, והמתנחלים נבעטים החוצה בכל הנוגע לזכויותיהם. התנדבות היא מילה מכובסת למי ששפר מזלו, והוא במחנה ה'נכון', כבר אמרנו? אין להם קבלות שאול מופז כנראה לא מכיר את הביטוי 'אני ואפסי עוד'. אחרת לא ברור כיצד התהדר, קבל עם ועדה, שהוא היחיד בעל הקבלות, שמסוגל להיות ראש הממשלה. האומנם?! עם כל הכבוד לעברו הצבאי, האם יש לו קבלות יותר מבנימין נתניהו, שכיהן כבר שתי קדנציות כראש ממשלה? בינתיים בחיים הפוליטיים הוא לא הוכיח את עצמו כסיפור הצלחה, אלא כדברן בלי כיסוי, שלא סיפק את הסחורה, וכזגזגן בלתי נלאה. אין הנחתום מעיד על עיסתו הדלה כבר אמרנו? ומופז, מתברר, לא לבד. גם שלי יחימוביץ' התבטאה בלא פחות יהירות: "או אני או נתניהו". אין ספק שיחימוביץ' היא חברת כנסת טובה. אולם, בניגוד לנתניהו, היא חסרת כל ניסיון פוליטי ממשי. היא בהחלט ראויה להיות שרה, או ראש אופוזיציה, שיעמידו אותה במבחן מנהיגוּת בפני הציבור, ואולי ישמשו קרש קפיצה לקראת מועמדותה לראשות הממשלה. האם היא אינה מכירה את האמרה, שהחיפזון הוא מהשטן? השקר והקשר הפרשה שנחשפה בקול ישראל, על-ידי הכתבת הצבאית כרמלה מנשה, על משחקי תוכי מגונים של מפקדים בצבא, אומרת דרשני. זה לא רק השקר, שהקצינים מכחישים במצח נחושה את האשמות המיוחסות להם, וקיים קשר של שתיקה בנושא. לא פחות מדאיגה העובדה שמעשים מגונים בצבא הפכו לנורמה, ואף למשחק משעשע, הידוע בשם משחק התוכי. האם זה המודל המוסרי, שמציג לחיילים המפקד בפרט, וצה"ל בכלל? מה הפלא שמפקדים בכירים נתפסים על חם בהטרדות נשים? מדוע שלטונות הצבא אינם מתייחסים בחומרה הראויה לפרשות מסוג זה, כדי למנוע את הישנותן בעתיד? די למשחקי התוכי במדים! הגיעה השעה להחזיר את הכבוד האבוד לצה"ל. הקיבוץ לא רלוונטי על-פי סקר שנערך לאחרונה, כרבע מן הקיבוצים, 70 במספר, לא עברו הפרטה. אז נכון שיש מי שרוצים לשַמר את המסורת הקיבוצית הנוסטלגית. אי-אפשר גם להתעלם, במיוחד לנוכח האגו השליט בחיינו, מהיופי שבערכי השותפות החברתית. ואולי אף הקיבוץ הוא האנטיתזה לקפיטליזם התחרותי בימינו. ובכל זאת, בעידן שבו הסוציאליזם כבר פאסה, וגם הקומוניזם עבר מן העולם. האחד במאי הוא כבר לא דגל אדום, אלא רק זיכרון היסטורי. בעידן זה דומה שהיצירה הקיבוצית היא כבר לא רלוונטית. אם השותפות באה על חשבון הגבלת הפרט ואפשרות קידומו, כפי שקורה בקיבוץ, אין לו זכות קיום. ומי שחשקה נפשו בחיי חברה, יעשה זאת במסגרות המתנ"ס והמינהלים הקהילתיים. פישלו בגדול עם כל הכבוד ללוויינים ולטכנולוגיה המשוכללת, אין ספק שהחזאים בחג הסוכות, שעבר עלינו לטובה, נכשלו ובגדול. הבטיחו לנו טפטופים בחג הראשון, והנה קיבלנו בליל החג ממטרים מלוּוים בברקים ובסופות רעמים. לעומת זאת, בסוף השבוע הבטיחו לנו גשמי חורף של ממש, במיוחד בהרים, והִנה לא דובים היו ולא גשמים, ואפילו שמש זורחת הפציעה בשמים. אז רבותי החזאים, קצת צניעות לא תזיק. הלוואי עלינו עם כל הכבוד למיחזור הבקבוקים והנייר, שללא ספק תופס תאוצה בשנים האחרונות, מתברר שעדיין יש לנו מה ללמוד משטוקהולם, מולדת פרסי הנובל. בשוודיה רוב הזבל ממוחזר לארבעה סוגים, עד כדי כך שהזבל באוברדרפט, והממשלה, כפי שפורסם, נאלצה לייבא זבל (!) לצורך ייצור חשמל (חשמל ירוק כבר אמרנו?). זה לא רק המיחזור והאנרגיה הירוקה. ישראל מפגרת לעומת עמיתתה השוודית ברמת הניקיון, שהיא כידוע אצלנו לא מן המשובחות (וירושלים הבירה תוכיח). לידיעת שוודיה, למרבה האכזבה והציניות, אנו בהחלט מדינה ראויה ליצוא זבל. מה נֹאמר, בכל הנוגע לאיכות הסביבה בשוודיה, הלוואי עלינו. לתשומת לב השר גלעד ארדן.