בעקבות פרשת "בראשית"

התורה מתחילה באווירה של חושך אינסופי – תוהו ובהו – עד שבא האור, עד שבאה הפריצה קדימה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ,וְהָאָרֶץֶ הָיְתָה תּוֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם". סמלי הדבר שהפרשה הראשונה בתורה בשבת של פתיחת הקריאה בתורה – פרשת "בראשית" – נקרא אותה בשבת ללא ירח, שבת של סוף חודש ותחילת חודש. שבת שאנו מתחילים לקרוא את התורה השמיים מאוד חשוכים,האור הוא במשורה. בקושי נחלצים שברירי אור ירח ואור כוכב מרקיע אפל. הירח החבוי והמוסתר בלילות פרשת "בראשית" מהווה מקור השראה לכותב בבראשית רבה (פרשה י"א) – "כל מה שנברא... צריכין עשייה...עשייה גדולה מאוד". עוד לא נשלמה המלאכה, עלינו לפעול ולתקן להיחלצות מחשכה, ממציאות בה אור ניתן במשורה. יהודי דתי בוודאי מאמץ את הגישה, שמבראשית במשך שישה ימים ברא אלוהים עד שסיים את מלאכתו. אני מעז לומר הבורא סיים את מלאכתו, אבל לא סיים את עשייתו. עשייה רבה נותרה לכלל הברואים. עלינו באי החברה מוטלת עשייה גדולה יומיומית. אנחנו מעצבים את חיינו, עלינו להאמין בכוחותינו לעשות, לפעול, לחולל שינוי ולתקן. עלינו להאמין ביכולתנו לעצב ולכונן עולם הראוי לחיים. עלינו לשים את יהבנו בחיינו על מעשה ידינו – "וּמַעֲשֵׁה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׁה יָדֵינוּ כּוֹנְנֶהוּ" (תהילים צ' 17). קשה לשנות מציאות מעשי ידינו מחייבים אותנו לצאת כל אחד בדרכו אל האור המיוחל מהאופל ומהקדרות, המסתירים את הירח ואופפים את הימים המלווים את תחילת קריאת הפרשה. זו חייבת להיות עשייה ערכית, עשייה מכבדת עולם ערכים מוסרי. לעתים זו צריכה להיות עשייה של תיקון מעשה מעוות בידי אדם, תיקון מציאות חברתית מעוותת. זה בהחלט לא קל לשנות מציאות. קשה מאוד לשנות מציאות אישית. בוודאי קשה עוד יותר מלאכת העשייה החותרת לשנות ולהשפיע על מציאות חברתית ולאומית. בהפטרה של "שבת בראשית" אנו קוראים בישעיהו מ"ב 1 על מחויבויות, שיש לנו לעשייה הדורשת מאיתנו לפעול לשינוי מציאות כדי "לפקוח עיניים עיוורות" בחברה האנושית בכללותה. כדי שנעמוד במבחן של מתן אור לעיניים עיוורות במישור החברתי והמוסרי עלינו לעמוד במבחן העשייה של מתן אור לעינינו, לנו. כדי שנממש בחיינו בניית חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי ושל ראיית כל ברואי בצלם נתונים למסגרת חיים שוויונית. אומנם במדרש קהלת רבה ט' מצווים כל אחד מאינו "שלא תקלקל את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך", אני מעז לומר שחובה עלינו לתקן מציאות של קוטביות מעמדית, חובה עלינו לתקן מציאות ששמה את כל יהבה על ההון ועל כוח העוצמות הצבאיות.