הערות לפרשת "בראשית"

העולם נברא לתכלית שכולה טוב. התכלית ליצירת עולם על אדנים שכולם רק טוב מתחילה כבר בתיאור היצירה ביום הראשון - "...וירא אלוהים את האור כי טוב..." (בראשית פרק א' 4). הראשית היא רק בסימן התכלית למימוש הטוב, והיא תגיע לסיומה גם בסימן התכלית למימוש הטוב, ואפילו טוב מאוד - "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (בראשית פרק א' 31). המדרש בבראשית רבה א, א-ב מדגיש את התוכנית הכוללת של הבריאה בסדר ברור מהמאורות עד האדם, תוכנית שכולה מכוונת מטרה לממש רק את התכלית של יצירת הטוב. הטוב הוא גלות הכותרת הטוב הופקד בידי האדם, נזר הבריאה. כל מה שיהיה עם הבריאה במהלך ההיסטוריה תלוי באדם. ירצה נזר הבריאה, ירצה הקולקטיב האנושי, שימשיך להיות רק טוב, כך יהיה. אם ימעד נזר הבריאה, אם ימעד הקולקטיב האנושי בשגגה או במזיד הרסני, הרי ייפגע הטוב שנוצר, ואף עלול להיהרס ולהישמד כל הטוב, שנברא בששת ימי הבראשית. הטוב, שהוא גולת הכותרת של הפרשה. הרשות נתונה בידי האדם, הרשות נתונה בידי הקהילה האנושית, האדם הוא הקובע, האדם הוא גנן גן העדן של הבריאה, הוא והאנושות המתפתחת לטוב ולרע. את פרשת בראשית מאירים יפה דבריו של רבי עקיבא - "הכל צפוי והרשות נתונה", הכל צפוי אך אין מעורבות אלוהית במעשי האדם. בידי האדם להעדיף קורבן מהחי והדם, קורבן טבח (קורבן קין), ולא קורבן מפרי זיעת האדם מן האדמה, קורבן חיי עבודת אדמה (קורבן הבל). בידי האדם, בידי הקהילה האנושית, שמורה הבחירה בקורבן קין - קורבן דמים, יתמות, שכול ואלמנות ולא להעדיף את קורבן הבל - קורבן עבודה, אדמה, שלום ורעות. למרבה הכאב, כבר בבחירה הראשונה הייתה מעידה בבחירה, נבחר דווקא קורבן דמים, קורבן קרב, שכול ואילמון. קורבן שמלווה את ההיסטוריה האנושית עד היום. היסטוריה, שאינה מצליחה להשתחרר מאימת קורבן הדם של שדות הקרב. היסטוריה, שאינה מצליחה להשתחרר מאימת העתיד המגורען. הפיקדון בידינו אומנם, בפרשה הבאה נראה התערבות האל, זו תהיה הפעם היחידה - בדור העשירי - של היצירה שהאל מתערב. למעשה במהלך כל ההיסטוריה, הפיקדון נמצא בידינו. מעתה ואילך הפיקדון נותר בידי הקהילה האנושית. הקולקטיב האנושי בידיו הפיקדון של שמירה על הטוב. האדם נושא עימו מחויבות ואחריות רבה להיאבק על יישומו של הטוב. טוב שיקבל ביטוי רק ביצירת דפוסים חברתיים, ערכיים, מוסריים וצודקים. מעתה ואילך הפיקדון נותר בידי הקהילה האנושית שכל היצירה החומרית הגשמית והטכנולוגית האדירה תהיה מעוגנת רק בחיים לפי אמות מידה ערכיות ומוסריות. הפיקדון מחייב אותנו לא לפתח טכנולוגיות, הטומנות בחובן סכנות של הרס, קטל וטבח המסכנות את מימוש התכלית של הטוב בבריאה. נזר הבריאה, שנברא בדמותו ובצלמו של האל, חייב להביע במהלכי קיומו את הצלם האלוקי של החיים. חיים המבוססים על ראיית כל ברואי בצלם שווים, כל ברואי בצלם חייבים לחתור לבניית חברת שוויונית, כי רק במימוש הדפוס השוויוני אנחנו מממשים את הייעוד הגנוז בבריאת עולם לתכלית שכולה רק טוב.