לאחרונה פורסמו מקרים של בני נוער בארץ ובעולם שניסו (ואף הצליחו) להתאבד בשל הפצת תמונות אינטימיות שלהם ברשת. לפני ימים אחדים פורסם, כי המשטרה הצליחה לאתר ולעצור חשוד בצילום חברתו בעירום, ובהפצת תמונותיה דרך הטלפון הסלולארי.
החזקת והפצת חומר תועבה הינה עבירה פלילית שהוגדרה, מפורשות, על-ידי המחוקק הישראלי. כך, לא רק המפרסם את התמונות לראשונה עובר עבירה פלילית, אלא אף כל מי שמחזיק פרסומים אלה.
סעיף 214 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, קובע: "המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין, דינו - מאסר חמש שנים".
סעיף 214 (ב1) קובע: "המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, או המשתמש בקטין בהצגת תועבה, דינו - מאסר שבע שנים ".
סעיף 214 (ב3) קובע: "המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, דינו - מאסר שנה; לעניין סעיף קטן זה, "מחזיק" - למעט המחזיק באקראי ו
בתום לב".
המחוקק הישראלי החמיר בעבירות אלה ככל שהן מתייחסות לקטינים. למרות זאת אנו נחשפים, פעם אחר פעם, למקרים של פרסום והפצת תמונות עירום של בני נוער, בין על-ידי חבר לשעבר, ובין על-ידי אחרים.
להחמיר את הענישה
ה"מלחמה" במחזיקי ומפיצי חומר תועבה אינה יכולה לעצור בשלב החקיקה. על-מנת שמלחמה נחוצה זו תהא אפקטיבית, יש צורך להחמיר בפועל בעונשם של עוברי עבירות אלה.
אין די בהענשה חמורה של מי שביצע מלכתחילה מעשים נפשעים אלה (ניצול קטינים, צילומם והפצת חומר התועבה), אלא יש להעניש בחומרה גם את מחזיקי חומר התועבה. נדירים המקרים בהם יכול ותיחשב החזקת החומר כ"החזקה תמימה".
בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר, לעניין סעיף 214 (ב3) לחוק העונשין, בין השאר:
" בפסקה 3 המוצעת נקבעת עבירה של החזקת חומר תועבה שיש בו דמות של קטין, אף אם ההחזקה היא לשימושו הפרטי של המחזיק, ולא לשם הפצת חומר התועבה בציבור. אנשי מקצוע סבורים, שכדי להגן על הקטינים יש להקטין את הדרישה של אנשים פרטיים לחומר מסוג זה. באיזון שבין חופש הבחירה של אדם לגבי חומר קריאה או צפיה שהוא מחזיק בביתו, לבין הפגיעה בקטינים המשמשים להפקת חומר תועבה זה, וניצולם המיני של הקטינים, הגנתו של הקטין חשובה יותר." (עמוד 464 להצעת החוק מס' 2639).
מעבר לעבירות הפליליות האמורות, מהווה הפצת תמונות עירום גם פגיעה של ממש בפרטיות, ומהווה הן עוולה אזרחית והן עבירה פלילית.
האינטרנט מעצים את הפגיעה בקורבנות
בתי המשפט לא היססו להרשיע במקרים בהם פגעו נאשמים בפרטיותם של קורבנותיהם. באחד המקרים הורשע גבר שהפיץ תמונות מביכות של חברתו לעבודה, וגזר עליו 6 חודשי מאסר על תנאי. במקרה אחר הועמד לדין בעל חנות צילום, שהפיץ ברשת תמונות עירום של צעירה שהצטלמה בעירום לאלבומה הפרטי. ועוד - הועמד לדין אדם, ששלח תמונות עירום של חברתו לשעבר באימייל לחבריה, כנקמה על פרידתם. נעצר גם תלמיד תיכון, שצילם נערה בשירותי בית הספר, והפיץ לחבריו. נעצר תלמיד בן 14, שצילם את חברתו בעירום מלא כ"מעשה אומנותי", ולאחר מכן הפיץ את תמונות העירום שלה ברשת.
ברם, גם לעניין פגיעה בפרטיות - אשר הפכה למחלה חשוכת מרפא ממש - אין די בהרשעה והענשה "קלה". יש להחמיר את הענישה ואת מידת הפיצוי בגינה, על-מנת להגן על הפרטיות, שכן הנזק לקורבנות הינו עצום ורב. האינטרנט מעצים את הפגיעה בקורבנות. התמונות מועלות בתוך שניות, והמידע זורם ברשת בתוך רגעים, כאשר אין כל אפשרות לאתר ולהשמיד אי פעם את העותקים המביכים, המגיעים לכל רחבי העולם.
יש לזכור, כי הרשת החברתית איננה כסות מאחוריה ניתן להסתיר ביצוע מעשים פליליים. השימוש במחשב הביתי אין בו כדי להכשיר פעולות אסורות, לרבות פרסום חומרי תועבה. דיני הגנת הפרטיות אינם "מוקפאים" באכסניית הרשת החברתית. פעילות וירטואלית שיש בה כדי לפגוע בפרטיותו של אדם, תגרור אחריה השלכות אזרחיות ופליליות כאחד.