בהיותי סטודנט למשפטים בירושלים הזדמן לי לצפות במופע קרקס בטלוויזיה (שחור לבן - ערוץ אחד ויחיד) שהייתה במועדון מעונות הסטודנטים. הופעתו של הליצן בקרקס הצחיקה אותי עד דמעות ונחרתה בזיכרוני, למרות שחלפו יותר משלושים שנה מאז. הליצן לבש סמרטוטים מלוכלכים ומוכתמים והתאמץ כמיטב יכולתו לנקות משרוולו כתם בלתי נראה, על-רקע הזוהמה הכללית של בגדיו. למרות ניסיונות משונים ומצחיקים מאוד הדבר לא עלה בידו, והוא שיגר חיוך מתנצל ונבוך בכל פעם שנכשל. הייתה זו הופעת פנטומימה שאי-אפשר לתאר אותה - חייבים לראות.
הליצן ההוא חזר אלי לאחר למעלה משלושים שנה בדמותה המסמורטטת של לשכת עורכי הדין (בה אני חבר מכוח חובה שבחוק) ומלחמתה בעורכי דין המפרסמים עצמם בניגוד לכללים. השקעת עורכי דין בפרסום ידועה, וקיימות דרכים רבות בהן עורכי הדין יכולים להגיע אל ציבור ה
לקוחות הפוטנציאלי.
מתברר שגם בג'ונגל הזה ישנן דרכים שאינן מקובלות על הלשכה. פרסום קופון הנחה לשירותים משפטיים היא אחת הדרכים הבלתי מקובלות, ולטענת הלשכה המעשה מהווה עבירה חמורה ביותר הן על הכלל האוסר פרסום בניגוד לכללים והן על הכלל האוסר לשדל לקוחות.
"הסירי את מודעת הקופון באתר גרופון" ציוותה ועדת האתיקה במחוז תל אביב על עורכת דין חצופה שהעזה לפרסם בדרך זו את שירותיה.
באותו יום בו התפרסם מכתבה של ועדת האתיקה לעורכת הדין הסוררת, ראיתי בעמוד הראשון באתר
עיתון הארץ מודעת ענק, שפרסומה עלה הון עתק, המפנה את הקורא לפורום המשפטי המרכזי העוסק ברשלנות רפואית והמנוהל - איך לא - על-ידי עורכי דין העוסקים בתחום זה. לא מכבר קיבלתי טלפון פרסום מוקלט שמפנה אותי למשרד עורכי דין העוסק גם הוא בתחום הרשלנות הרפואית. רק אתמול פנו אלי באמצעות הדואר האלקטרוני בשתי הצעות להסדיר את הגירושין ביני לבין זוגתי בדרך הוגנת, מבלי לפגוע בילדים ובמחיר סביר. אל דאגה, אני לא מתגרש.
עניין של כבוד
כל המצוי בתחום יודע שקיימות אינספור דרכים בהן יכולים עורכי הדין להשקיע בפרסום שמשום מה לא נאסר בכללים. מותר לנהל פורום משפטי ולפרסם תחומי עיסוק ולקיים אתר אינטרנט פרסומי, להתראיין בתקשורת ומה לא. אם במקרה עברת פה ושם על הכללים, לרוב איש לא ימחה. אם יעסיק עורך דין "יועץ לקשרי לקוחות" שישדל לקוחות לעבור אליו - גם כאן הסיכון שיינקט נגדו הליך הוא אפסי, ואוכל להביא עוד דוגמאות - אבל אין צורך לתת רעיונות בחינם כשיש מי שיעשה זאת בתשלום.
בכל זאת לשכת עורכי הדין החליטה שיש גבולות וקופון משפטי אסור בתכלית האיסור. משל למה הדבר דומה? לאיגוד פרוצות הקובע כי כל עוד החברות עושות מלאכתן בדירות סולידיות ובשקט ואינן מוציאות שם רע לשכונה, הרי שהן שומרות על כבוד המקצוע; אולם אם יעברו לשדל בחדרי מדרגות ובגנים ציבוריים, הן יפגעו בכבוד המקצוע. טענה כזאת כנראה תהיה מוצדקת, אבל ספק בעיניי אם אלו שקבעו את כללי האתיקה המקצועית על-מנת לשמור על "כבוד המקצוע" התכוונו לכבוד מסוג זה.
אולי כדאי להזכיר היום מהו המקור לכללי איסור הפרסום והשידול. כללים אלו, יותר מאשר נועדו להגן על כבודם של עורכי הדין ועל כבודו של מקצוע עריכת הדין, נועדו להגן על כבודה של מערכת המשפט. הקשר של האזרח עם מערכת המשפט נעשה לרוב בתיווכו של עורך הדין, והכבוד שרוחשים לעורך הדין ולמקצוע עריכת הדין מקרין על כלל מערכת המשפט.
הסיכוי שיחס הכבוד למקצוע עריכת הדין ולמערכת המשפט יישמר בתנאים הנוכחיים של הצפת המקצוע הוא נמוך מאוד. הציפייה הציבורית כיום היא לתחרות ולהוזלת מחיר השירות המשפטי משל היה מדובר בגבינת קוטג' - על-רקע ציפייה זו קופון משפטי נראה רעיון מצוין.
לחוקק נורמות מחמירות
אחזור לליצן שלי המנסה למרק כתם זעיר מבלויי הסחבות - הוא משול ללשכת עורכי הדין שאין בכוחה להלביש את המקצוע לבוש ראוי לשמו, ובעצם אין ביכולתה לעשות דבר על-מנת לשמור על איכותו ויוקרתו המוכתמים של מקצוע עריכת הדין. במקום לתפור לנו בגד ראוי, היא עוסקת בזוטות ומנסה למרק כתם זעיר, בעוד סופת הפרסום ושידול הלקוחות משתוללת באין מפריע.
ידוע לכל שוועדות האתיקה של הלשכה הן עמדות פוליטיות הנשלטות על-ידי עסקנים פוליטיים שעושים בגופים אלו שימוש פוליטי. עסקנים אלו מוציאים מיליונים בפרסומת בחירות (לגיטימית על-פי הכללים) ובקידום עסקיהם דרך הלשכה. מוטב לפחות שלא יטיפו מוסר ולא יעסקו באכיפה סלקטיבית של כללים שהגיונם לא ברור.
אם ברצון הלשכה למנוע פרסום ושידול לקוחות, בהנחה שאלו דברים שליליים, תפעל נא לחקיקת נורמות מחמירות וכוללות שיגבילו את כל אפשרויות הפרסום ובמיוחד את הפרסום המסיבי והאגרסיבי בו נוקטים כמה וכמה משרדי עורכי דין. אם אין כוונה לעשות זאת, מוטב שנניח גם לאלו שמבקשים למכור קופונים לפרסם עצמם בדרך זו ונאחל להם פרנסה טובה.