מדינת ישראל של שנת 2012 הינה מדינה מפלה, פמניזים הפסיק להיות מילה שקולה לשוויון הזדמנויות ועשייה והפכה להיות סוג של אקדח מעשן כנגד אבות גרושים. חברות הכנסת משמאל ומימין שהיו אמורות לקדם את מעמד האישה הפכו כולן לסוג של קבלניות קולות שכול, ומה שמעניין אותן זה שיאייתו את שמן נכון כל שכן יישארו על הכיסא המרופד והנוח שלהן. ממרומי מגדל השן מאד קל להטיף ל"פמניזים" כל כך קל לצרוח בגרון ניחר את זכויות האישה ולכרוך בצריחה גם את זכויות הילדים כאשר בהבל פה מאות אלפי אבות גרושים מודרים מילדיהם, מביתם, מרכושם ומחייהם כפי שהיו קודם, חברות הכנסת הללו מדברות על שוויון ובעצם פוגעות פגיעה אנושה בתשתית הבסיסית לשוויון ובמו ידיהן הורסות את שהן מטיפות לו...
עבודה
כן, בישראל של 2012 גברים באופן כללי מרוויחים יותר מנשים. הפמיניסטיות הרדיקאליות דורשות - קודם כל תקנו את המעוות הזה ואז נבטל את חזקת הגיל הרך שהינה זכותנו הטבעית כנשים ואימהות. אני מסתכל על הדברים ולא יודע אם לבכות או לצחוק, חזקת הגיל הרך משמעה שבעת גירושין ילכו הילדים עד גיל 6 ובדרך כלל גם מעבר לגיל זה עם אמם באופן אוטומטי, והיא למעשה קובעת כי האימא הינה מי שתטפל בילדים, תהייה מחויבת לכל דבר ודבר, כגון הישארות בבית בימי מחלה, הליכה לאסיפות הורים, טיפול שוטף בכול נושא הכלכלה, אחזקת הבית ועוד... ואילו האבא... אורח פורח יגיע לפעמיים בשבוע יבלה עם הילדים וייקח אותם בכול סופ"ש שני וגם זה לא תמיד. הוא לא חייב משום שאין שום דבר בחוק שמחייב אותו, אין שום קנס או קביעה בחוק שמכריחה אותו להיות... בן אדם.
המלצות ועדת שניט קובעות כי יש לבטל לאלתר את חוק חזקת הגיל הרך, יש ללכת לכיוון של מודל שיווני. מודל שמשחרר, כן כן משחרר, את הנשים מהיותן הורה חובתי ומחייב את הגברים להפוך לשותף מלא על כל המשתמע מכך בגידול הילדים. חברות הכנסת המרדיקאליות היו אמורות לאמץ את המודל הזה בידיים פתוחות, המודל הזה מאפשר לנשים למצוא עבודה בצורה שיוונית לגברים ולמעשה לא להיות תלויות בנושא המגדרי אלא לעבוד ולהתפתח ולהתקדם ולהרוויח בהתאם לכישוריהן. כאשר מגיעים למעביד 2 מועמדים, המעביד לוקח בחשבון את כל הפרמטרים על בסיס ההתאמה לעסק שלו, ונושאי הטיפול בילדים, שעות עבודה, הריון והעדרויות מעבודה הינם פרמטרים בסיסים. ביטול חזקת הגיל הרך משווה את התנאים המגדרים כך שלא ברור מדוע כל אותן לוחמות לקידום מעמד האישה בכנסת ישראל מתנגדות לביטולו...
מזונות
באחד הדיונים בהם השתתפתי בפייסבוק בנושא המזונות הותקפתי קשות כאשר הצגתי את הנוסחה הבאה: צורכי הילדים אל מול זמני שהייה ומשכורות יחסיות, נוסחה פשוטה שמהותה פמניזים טהור, אם ניקח בחשבון משמורת בה האם הינה מי שמגדל את הילדים וכפועל יוצא הילדים פחות זמן עם האב, ומכאן כפי שכבר הסברתי בסעיף העבודה האב פנוי להשתכר יותר מהאם והוא מי שישלם את מרבית הוצאות הילדים. במקרה של משמורת משותפת וזמניי שהייה שווים יחולקו צרכי הילדים על-פי היחס בין המשכורות - מי שמרוויח יותר ישלם יותר., ממה חוששות אותן לוחמות לקידום מעמד האישה? הרי על-פי דבריהן, על-פי נוסחה שכזו ערך המזונות יעלה, כל שכן אותם אבות סוררים ומורים שאינם מתנהגים כבני אדם יחויבו על-פי חוק לממן את המשחקים שלהם. איפה הבעיה?
באותו שירשור בו הותקפתי נאמר שהאבות ישתמשו בנושא הזמן שהם מבלים עם הילדים כדי להוריד מסכום המזונות ואני תהייתי בקול קם וברור... נו מה? אם אני מגדל, לא מבלה, מגדל, את ילדי 50% מהמזמן ואני מרוויח את אותו סכום שמרוויחה גרושתי או פחות ממנה מדוע עלי לשלם? ולהפך. המודל המוצע לעניין המזונות הינו המודל של ועדת שיפמן ואין שוויני ממנו, כל שכן הוא תואם את רוח הפמניזים ולכן כל פעם שמישהי מחברות הכנסת הללו מעלות את נושא הילדים, שוויון זכויות או אפליה אני מעלה את הנושא הזה מולן.
הנושא האחרון הינו אחד הכואבים ביותר שקיימים. כבר כתבתי בעבר על כרוניקה של אסון ידוע מראש, ואני מדבר על תלונות השווא. היום בעידן הפוליטקלי קורקט מספיק שאישה תצלצל למשטרה ותגיד שהיא מרגישה מאוימת בכדי שהגבר ייעצר ל-5 ימים או יותר, יורחק ממשפחתו ולמעשה יכנס למערכת מתויג כעבריין של מקרי אלימות במשפחה. אלא שפה לא טמונה הרעה החולה של העניין, תקנה 2.5 לחוק העונשין בנושא תלונות שווא בנושא מין ואלימות במשפחה גורסת שאין להאשים, כל שכן להעניש את המתלוננות. כן, כן, רק את המתלוננות וזאת כדי לעודד תלונות אמיתיות, כלומר, במהלך מאבק הגירושים אישה מתלוננת על שהיא מאויימת, הגבר מורחק מילדיו, מביתו ולעתים מעבודתו, בינתיים אישה פונה לבית המשפט לענייני משפחה, פותחת תיק גירושים, מקבלת מזונות זמניים והרחבת צו הרחקה וגם אם הגבר יכול להוכיח באורים ובתומים שלא היו דברים מעולם הנזק נעשה ואין להשיב את השעון אחורה. יתרה מכך, לא ניתן להעניש גם אם יוכח מעל לכל ספק שמדובר בשקר גס וטקטיקה לצורך השגת יתרון יחסי במאבק.
שלושה סעיפים אלו עליהם נתתי פה סקירה הם שינחו אותי בבחירות האלו:
1. ביטול מיידי של חזקת הגיל הרך וקבלתן של מסקנות ועדת שניט.
2. החלת מזונות על-פי נוחה של ועדת שיפמן - צורכי הילד אל מול זמניי שהייה ומשכורות יחסיות.
3. החלת החוק על כל מתלונ/ת שווא ואפשרות תביעת נזיקין במקרה של הוכחת תלונת שווא.
כל אזרח/ית במדינה הזו צריכ/ה להבין שמפלגה שלא תאפשר את כינונם של 3 הסעיפים האלו הינה מפלגה פוגענית שמהותה לא קידום מעמד האישה ו/או שמירה על הילדים. אלו חוקים פוגעניים, מפלים על בסיס מגדרי, בעלי נזק מצטבר שאת מהותו ייקח לנו עוד שנים רבות להבין ולהכיל. כולם זוכרים את האדם ששרף את עצמו במאבק החברתי. כל אחת מלוחמות השוויון הזדעקה על כל במה תקשורתית אפשרית וקראה לראש הממשלה המכהן להתפטר. והנה בכל שנה מתאבדים 35 אבות גרושים.
הנתון, אגב, מוסכם על ארגוני הנשים. לא אחד. שלושים וחמש. אני אגב טוען שהמספר גדול יותר אבל לא זה העניין. העניין הוא איזה עולם אנו משאירים לילדינו.
ואם אצטרך שוב להשיב לנסיכה על העדשה ששואלת "שנת בחירות ואיפה אתה היית אבא... מה יהיה פה אחר כך...?" אוכל להשיב יהיה פה טוב. הרוח הנושבת במסדרונות בית המשפט לעניני משפחה מתחילה לנשוב לכיוון המשמורת המשותפת. כולי תיקווה שבבחירות האלו אזרחי ישראל יבינו שעל הכלכלה והביטחון אין ויכוח אמיתי. בסה"כ הכללי כולם מדברים ועושים את אותם הדברים. המלחמה היא על האויב מבפנים וחלק מהמאבק החברתי הוא גם המאבק לשוויון מגדרי.